סוסים ש"הכל חי" הצילה: שבת

  מחלציו העניקו לו את השם שבת, מכיוון שבאותה שבת גורלית כאילו נולד מחדש. הוא היה אחד מסוסי המשא הרבים ביפו, באחת השכונות הוותיקות של תל-אביב הישנה, שהוביל עגלה עמוסה בפירות וירקות אל השוק וממנו. תושבים רבים ראו אותו לעתים קרובות, אך איש מהם לא היה מודע למצוקת חייו האיומה. בימים בהם לא עבד, לא בא כל מזון אל פיו. בימים האחרים ניזון בעיקר משאריות הירקות שלא נמכרו. הוא אימץ את שארית כוחותיו למשוך משא כבד מעל ומעבר ליכולתו, כשהוא חלוש מרעב ומתת-תזונה. הנפילות החוזרות חרשו ברגליו פצעים עמוקים. רתמו אותו לעגלה ברתמה של חמור, קטנה מכפי מידותיו, וזו קרעה את העור שעל אחת מרגליו הקדמיות וגרמה לפצע כואב בכתפו. כל גופו דאב, שכן למשיכת המשא הכבד מדי לסוס מורעב, תשוש ושברירי כמותו, נוספו גם המכות שקיבל מבעליו לעתים מזומנות. צלקות כיסו את כל גופו. הוא התגורר בתא מטונף באורווה, וגופו שלא נרחץ מזה תקופה ארוכה הדיף ריח חריף של צואה.

כדי למנוע את התהפכות העגלה בעת צעידה במדרון, מוסמרו לפרסותיו הסדוקות והמבוקעות קוביות עץ קטנות, מתחתיהן התפתחו במהרה פטריות והצטברו קרישי דם. כל צעד שעשה היה כרוך בייסורים. כתוצאה מן המאמץ הנוסף על שריריו המתוחים בלאו הכי החל לצלוע והתקשה להרים את רגלו האחורית שמאלית בשעת ההליכה.

האמנם לא הבחין איש מן העוברים והשבים בשוק בסוס הפצוע, המועד ונופל שוב ושוב על המדרכה, ואינו מסוגל למשוך את העגלה אפילו צעד אחד נוסף? על עצמות האגן הבולטות שלו כבר לא נותר בשר; מדוע לא הגיש איש תלונה על כך, או התערב בדרך כלשהי? ראש המחלקה הוטרינרית בעיריית תל-אביב, ד"ר צבי גלין, היה אחראי על בדיקת מצב הסוסים ביפו וניתנה לו הסמכות להחרים סוסים שנפלו קרבן להתאכזרות. מדוע לא נקט בצעד כלשהו, שהיה בו כדי למנוע את ההתעללות המתמשכת?

גורלו של שבת היה יכול להיות דומה לגורלם של סוסי עבודה אחרים ביפו, בירושלים ובמקומות אחרים במדינת ישראל, המושכים עגלות בחודשי הקיץ ולאחר מכן ננטשים לגווע ברעב, או נמכרים כבשר סוסים לאחר שהתמוטטו באפיסת כוחות.

ואז, באותה שבת בחודש יוני 1999, השתנה גורלו מן הקצה אל הקצה.

יו"ר עמותת חי, נינה נייטלזון, ומנהלת סניף שומרון של אגודת צער בעלי חיים, שרון פלוטקין זילברמן, הגיעו לשכונת הפשע והסמים בה הוחזק הסוס, שהיה כנראה גנוב, בתא קטן ומטונף. למרות האיומים והקללות שספגו, ניהלו משא ומתן על המחיר שנדרש לשחרורו, ופדו אותו בכספי תרומות שנאספו מחברי עמותת חי המסורים. שבת הועמס בזהירות על קרון להובלת סוסים, ובזאת הקיץ הקץ על שש שנות סבל והזנחה, ונפתח דף חדש בחייו.

עם צאתו מן הקרון מיהר שבת לגלגל את גופו על כר הדשא ולנקות את עצמו. לאחר רחיצה יסודית, נבדק על ידי וטרינר שקבע שהוא שוקל 115 ק"ג מתחת למשקל הרצוי, ובמצבו הנוכחי לא היה מחזיק מעמד עוד זמן רב. מפרזל סוסים הסיר את קוביות העץ מפרסותיו וניקה את הפטריות שהתפתחו תחתיהן בהתנדבות וללא תמורה. גם הוטרינר ביקש מחיר מוזל במיוחד עבור עבודתו. לאחר הבדיקות הראשוניות והטיפולים הדחופים, זכה שבת להברשה עדינה ולעיסוי, וארוחה מזינה ראשונה הונחה לפניו. במהלך הטיפול כולו עמד הסוס ללא נוע. מניסיונו למד שכל התנגדות מצדו גוררת מכות. עצב תהומי נשקף מעיניו, שננעצו אי שם במרחקים. הוא לא נגע במזון הטרי והמבריא שהוגש לו.

למרות שהיה כעת נקי וחופשי מעבודת הפרך של משיכת עגלות עמוסות לעייפה, זעקו כל אבריו בכאב. הוא הסכים לטעום מן החציר הטרי רק לאחר שהוטרינר הזריק לו משככי כאבים. סוס בריא נוהג באופן טבעי ואינסטינקטיבי ללחך ירק בכל הזדמנות, אך בשנות שעבודו של שבת נמנעה ממנו ההנאה הבסיסית הזו. בכל פעם שהושיט את ראשו לקטוף לעצמו פיסת צמחיה, נמשך צווארו לאחור באכזריות. עתה, משזכה לראשונה לצאת לאחו ללחך כאוות נפשו, לבשו פניו ארשת של השתאות, והוא נשף נשיפות של שביעות רצון מבין שפתיו.

שבת עבר להתגורר בחצר מגודרת המוקפת בצמחיה, יחד עם פוני וולשי קטן בשם קוֹקֶלשֶל, ששימש כבן לוויה טיפולי לסוסים אחרים. תוך זמן קצר פרחה הידידות בין שבת לבין קוֹקֶלשֶל, והם בילו שעות ארוכות בעמידה לחי אל לחי, אף אל אף.

תהליך ההחלמה והשיקום החל.

שבת עלה יפה במשקל מאז השתחרר מן התופת, ואינו מותח עוד את אוזניו לאחור בפחד למראה אדם הקרב אליו. האדם כבר אינו מסמל בעיניו מכות אכזריות, אלא אולי תפוח עסיסי, טיול סביב כר הדשא או יציאה אל האחו. הוא נהנה מחברתם של סוסים אחרים. בהליכתו הוא עדיין גורר את רגלו השמאלית-אחורית. הוטרינר צופה שפצעיו הגופניים יחלימו, אך אין ספק שהצלקות, הן הגופניות והן הנפשיות, ילוו אותו לעד. שבת לומד סוף סוף לתת אמון, לקבל אהבה, וליהנות מן הריחות המשכרים, הטעמים הנפלאים והתחושות הנעימות שהעולם צופן בעבורו.

מארחיו, שפתחו את דלתם בפניו לתקופת מעבר, סברו תחילה שיעניקו לו משכן זמני בלבד, אך היום אינם מוכנים לוותר עליו. כעת יש לו בית משלו. שבת זכה מחדש בכבודו ובחירותו, והוא לומד לחיות חיי חופש וליהנות מהם במלואם.

שבת ושי

חוות מקלט לסוסים וחמורים

הסוס שבת הורעב, הוכה ואולץ לעבוד בפרך מעל ומעבר ליכולתו. תודות לתרומות של תומכינו המסורים, הוא ניצל באותה שבת בחודש יוני, אך בהמות עבודה רבות עדיין מתמודדות עם אותו גורל אכזר. הקמת חווה מתאימה לקליטת סוסים אלה, תעודד וטרינריים רשותיים להוציא מרשות בעליהם סוסים שנפלו קרבן להתעללות.

אנא עזרו לעמותת חי והכל חי להקים חוות מקלט לסוסים וחמורים בישראל, וסייעו לנו במאבק לשינוי עתידם העגום של בעלי חיים אלה. אם הנכם מבקשים לסייע בחילוץ סוסים וחמורים מסיוט של התעללות, אנא תרמו למאבק שלנו.

 אדונו האכזר של שבת

אדונו האכזר של שבת ממשיך להעניק ליתר הסוסים שבבעלותו אותו יחס, להרעיבם ולהכות אותם. כעת, לנוכח ההתעניינות הגוברת בסוסים שלו, הוא מבקש מחיר כפול בעבורם. פניותיה החוזרות ונשנות של עמותת הכל חי לוטרינר עיריית תל אביב, ד"ר צבי גלין, בדרישה להוצאת סוסים אלה וסוסים אחרים שעברו התעללות מחזקתם של בעליהם, לא זכו למענה כלשהו. עמותת הכל חי הגישה עתירות בעניין לחבר הכנסת אברהם פורז, יוזם חוק צער בעלי חיים, ולראש עיריית תל-אביב.

בניסיון להביא את הנושא למודעות הציבור באמצעות הטלוויזיה, העבירה העמותה לידי איש יחסי ציבור צילומי וידאו של סוסה וסיח מורעבים, הרגישים במיוחד למחלות זיהומיות, נוברים באשפה בחיפוש אחר מזון, תוך סיכון של הידבקות בטטנוס ובהרעלת בוטולינום. בנוסף קוראת עמותת הכל חי לאסור את השימוש בעגלות רתומות לסוסים. בכוונתנו להמשיך ולהפעיל לחץ על גורמי השלטון עד לנקיטת צעדים מתאימים.

   למידע מעודכן על אדונו האכזר של הסוס שבת, ראה סוסים שהורחקו סופית מהתעללות קשה ביפו.