חתולים חסרי בית – בישראל

דף מידע

החתולים נמצאים בכל מקום – באזורי השדה ובערים, מאחורי בניינים ולידם, על גגות, על עצים, מתחת למכוניות, בבתי חולים, ואפילו רובצים על מזגני אוויר לצדי הבתים. לשירותים הוטרינרים של ישראל אין אומדן של מספר החתולים וכל שהם יכולים לומר הוא שמספרם מגיע לאלפים. בארצות הברית מגיע מספרם ל-30 עד 40 מליון, לפי אומדן של ד"ר אנדרו רוֹואן, מנהל לשעבר של המרכז למדיניות בעלי חיים ובני אנוש באוניברסיטת טאפטס.

ברחובות הערים בישראל ניתן לראות חתולים מנסים להשיג מזון בבתי קפה פתוחים כלפי הרחוב ומשוטטים ברחובות בלילות, מחפשים במכלי אשפה פתוחים אחרי קרום לחם שהושלך או כל פיסת מזון אחרת כדי לדחות את המוות מרעב ביום נוסף. האקלים החם בארץ ושירותי איסוף האשפה הבלתי יעילים מאפשרים לרבים מהם לחיות בקושי, אך הם חיים זמן מספיק כדי להתרבות במחזור קצר אך אין סופי של לידה, סבל, ומוות בייסורים.

מהיכן מגיעים חתולי הרחוב?

חתולי הרחוב הם צאצאים של חתולים מבויתים שבעליהם לא סרסו או עיקרו ונטשו אותם. חתולים אלה התרבו ולגוריהם לא היה מעולם קשר עם בני אדם. חתולי הרחוב חמקנים, הם מתקשים לתת אמון בבני אדם וקשה ללכוד אותם. למרות שהם מפחדים מבני אדם הם עדיין בעלי חיים ביתיים, ושלא כמו חיות הבר אינם מסוגלים לדאוג לעצמם. בעוד ידידינו מעולם החי המטופלים על ידינו יכולים לחיות יותר מ-17 שנים, מחקרים בארצות הברית הראו שחתולי רחוב ללא מטפלים אחראיים חיים שנתיים עד חמש שנים.

מה צפוי להם ברחוב, ללא התערבות?

חתולי רחוב אינם מתים מזקנה. ללא מטפלים אחראיים שמספקים להם מזון, מים, מחסה וטיפול רפואי כשהם חולים או פצועים הם מתים לאט ובייסורים בשל מספר סיבות. שריטה בקרב עם חתול אחר או חתך ממכסה חד של קופסת שימורים בפח האשפה עלולים להפוך למורסה מודלקת (אפצס). זיהומים בדרכי השתן אצל זכרים גורמים לחסימה שגוררת אחריה מוות איטי מאד ומלווה בכאבים קשים, אם אין מטפלים בהם. וירוס ההרפס, אם אינו מטופל באמצעות אנטיביוטיקה, עלול לגרום לעיוורון והחתול החולה מדביק חתולים אחרים. חתולים עיוורים בעין אחת או בשתי העיניים הם מראה מוכר ברחובות ישראל.

חתולים מתים גם מהתייבשות בקיץ, כשהטמפרטורות עולות עד 38 מעלות צלזיוס ויותר וגשם לא יורד לפעמים משך חודשים. העדר תזונה מספקת ונאותה מחליש את השיניים שלהם ומקשה עליהם לאכול. פגיעה על ידי מכונית עלולה לגרום לעצמות שבורות או פגיעות פנימיות. בעלי חיים אחרים או אנשים אכזרים גם הם עלולים לגרום לפציעות קטלניות.

מחלות כגון כלבת, וירוס הכשל החיסוני של חתולים (FIV), לוקמיה של חתולים (FeLV) ודלקת הצפק של חתולים (FIP) הם כולם מחלות קטלניות. מחלות אלה מדבקות חתולים אחרים אבל אינן מדבקות בני אדם. דלקת במערכת כלי הנשימה, שנגרמת על ידי מערכת חיסונית שהוחלשה על ידי וירוס הכשל החיסוני או מחלה אחרת, עלולה להקשות על ראייה או נשימה, ובעיקר בחורף ניתן לראות חתולים ברחובות ישראל נאבקים על נשימתם. מוות "טבעי" אינו מוות מהיר ואינו חסר כאבים. חתולים, כמו כל שאר בעלי החיים, כולל בני האדם, זקוקים לטיפול קבוע.

חתולי רחוב שנאלצים לדאוג לעצמם

בקרה ושליטה באוכלוסיית חתולי הרחוב

שליטה באוכלוסיית חתולי הרחוב היא נושא רגשי, סוגיה בויכוח לוהט. עובדי עירייה חוששים שמספרים גדולים של בעלי חיים שעלולים להיות חולים, שלא חוסנו ושמסתובבים ברחובות יסכנו את בריאות הציבור. עובדים אלה, ארגונים מסוימים ומקלטים למען בעלי חיים בארצות הברית ובארצות אחרות טוענים שהשארת החתולים לנפשם כדי שיסתדרו בכוחות עצמם היא מעשה לא הומאני. בגלל כל מה שקורה בסופו של דבר לחתולים ברחובות הם מאמינים שלכידה והרדמת חסד, בעיקר של אותם החתולים שאינם להם מטפלים אחראים – זו האפשרות ההומאנית והאחראית ביותר. ארגונים אחרים ומקלטים למען בעלי חיים חושבים שהנחת מלכודות והמתת חסד הן בלתי ראויות ושיש למצוא שיטות לשליטה באוכלוסיית בעלי החיים מבלי להמיתם.

ארגונים למען חיות הבר מתלוננים שחתולים הורגים מספר רב של ציפורים, יונקים קטנים וחיות בר. מחקר שבוצע על ידי אוניברסיטת תל אביב הראה שחתולי רחוב אינם מהווים סכנה לחיות בר בתוך הערים, למרות שציפורים, מכרסמים ולטאות הם חלק מהתזונה שלהם מחוץ לערים. אגודת הצפרים בארצות הברית אומדת שחתולים המשוטטים חופשיים ברחובות, כולל מיליוני חתולים מבויתים שהוריהם מאפשרים להם לשוטט בחוץ, הורגים מיליוני ציפורים ויונקים קטנים בארצות הברית מידי שנה, כולל זנים בסכנת הכחדה. מחקרים אחרים מראים שלמרות שחתולים אומנם הורגים חיות בר, אובדן מקום המחייה מזיק הרבה יותר מאשר חתולים.

ברוב המקלטים לבעלי חיים אין מתקנים לאכסון חתולי רחוב, והמקלטים אינם יכולים לבדוק את החתולים כדי לוודא שאינם נושאים מחלה מדבקת, וכדי לחברת אותם כדי שיהיה להם סיכוי למצוא בית. בדרך כלל מקלטים בארצות הברית שומרים על חתולים שהגיעו אליהם מהרחוב ולא מבית פרטי למשך שבוע ימים כדי לאפשר להוריהם לקבל אותם בחזרה, אם יש להם כאלה, או לאפשר להם זמן להירגע ולהסתגל כדי שניתן יהיה להעריך את מצבם ולהחליט האם הם צייתניים מספיק כדי שניתן יהיה להציע אותם לאימוץ. חתולי רחוב הם בין כ-6 מיליוני בעלי חיים שמורדמים במשך שנה אחת במקלטים לבעלי חיים ברחבי ארצות הברית.

יש קבוצות שמעקרות או מסרסות חתולי רחוב ומשחררות אותם. הסירוס והעיקור מועילים לחתול בשל סיבות רבות (ראו  עיקור החתול שלך  וסירוס החתול שלך) . אבל הסירוס והעיקור לבדם לא ימנעו סבל מהחתולים. חתולים זקוקים לסביבה יציבה אבל בניינים שחתולים יכולים לחיות בהם נהרסים, ודיירים שמאכילים חתולים ללא סיוע נוסף או גיבוי עשויים לעבור דירה או לאבד עניין בחתולים. כל הארגונים האחראיים הפועלים למען בעלי חיים מסכימים שאין זה הומאני ללכוד חתולים במקום אחד ולשחרר אותם במקום אחר מבלי להשקיע מאמצים מהותיים ועקביים כדי לסגל אותם לאזור החדש, ודבר זה כולל החזקתם בכלובים או באזורים מוגבלים אחרים לתקופה ארוכה לפני שחרורם, והאכלתם גם אחרי שחרורם. חתולים שאינם מכירים את מקורות המזון ואת מקומות המחבוא באזורים החדשים שלהם, שאינם מסוגלים להגן על הטריטוריה שלהם בפני חתולים מקומיים ללא תקופה ארוכה של הסתגלות – יגורשו ממקומם החדש ולא ישרדו לזמן רב.

בעקבות פרויקט ניסוי שבוצע על ידי המשרד לאיכות הסביבה של ישראל בשנת 2005 מימנו מספר עיריות בישראל תוכניות ללכידה/עיקור/חיסון/שחרור של חתולי רחוב, בחלקן או במלואן. בשנת 2007 הציעו פקידי ממשלה חוק שיממן פעילות זו בכל רחבי ישראל.

מושבות מאורגנות של חתולי רחוב

	חלק מתחנת האכלה באחת ממספר מושבות מאורגנות לחתולי רב שהוקמו על ידי הג'וינט / אשל

המונח "מושבה מאורגנת", אם משתמשים בו נכון מתייחס לקבוצת חתולי רחוב שנמצאים תחת פיקוחם של אנשים שעומדים בתנאי הטיפול הקפדניים. אם מבצעים זאת בצורה אחראית, תוכנית לחתולי רחוב דורשת מחויבות מהותית והשקעת זמן ואנרגיה. החתולים נלכדים, מעוקרים או מסורסים, מזוהים ככאלה ( בדרך כלל על ידי חיתוך של קצה האוזן כשהחתול עדיין מורדם), ומחוסנים נגד כלבת ומחלות אחרות. החתולים משוחררים רק במקומות בהם האקלים אינו קשה או כשמובטח להם מחסה מספיק מפני תנאי מזג אויר קשים, ובמקום בו סביר להניח שהם יהיו מוגנים מפני מכוניות, בעלי חיים אחרים ואנשים אכזרים. מידי יום הם מקבלים מזון ומים במקום נקי על ידי מטפלים שמבטיחים שהתמיכה ניתנת גם בחגים וחופשות, בסופי שבוע וגם אם מטפל חולה או עובר דירה. החתולים מקבלים טפול רפואי קבוע בהתאם לצורך. גורים מורחקים מהקבוצה ומוצעים לאימוץ, חתולים זקנים או חולים שאיכות החיים שלהם גרועה מורדמים בהרדמת חסד כדי למנוע מהם סבל, וחתולים חדשים שנכנסים לאזור מסורסים ומעוקרים מיד. תיעוד מתאים נשמר של כל החתולים.

חתולי רחוב במושבה מאורגנת: מימין: אוכלים יחדיו משמאל: אזור שינה מוגן

האם לכידה, עיקור וסירוס ושחרור החתולים מפחיתים את האוכלוסייה שלהם?

כל הארגונים האחראיים הפועלים למען בעלי חיים מסכימים שמקומם של החתולים הוא לא ברחוב, ומטרת תוכנית הלכידה / העיקור / הסירוס חייבת להיות סילוק בסופו של דבר של חתולים מהרחובות באמצעות "התשה". במצבים בהם קיימים גבולות טבעיים ורק מעט חתולים חדשים ייכנסו לאזור, הוכח שעיקור וסירוס של 70 אחוז או יותר מהחתולים באזור מפחית את מספרם. עיקור וסירוס של אחוז קטן מהחתולים בלבד לא ישפיע על ריבוי היתר, משום שהחתולים שלא עוקרו או סורסו ימשיכו להתרבות בהתאם לכמות המזון שהם משיגים.

המחקר היחיד על חתולי רחוב שסורסו ועוקרו ושוחררו לרחוב בישראל, שבוצע על ידי סטודנט במרכז למחקרי אנוש ואדם באוניברסיטת תל אביב, בחן שלושה אזורי האכלה בתל אביב, שם חתולים סורסו \ עוקרו ושוחררו. המחקר מצא שב"מערכת פתוחה" אשר בה לא קיימים גבולות כדי למנוע חתולים מלשוטט כרצונם, כגון בישראל, עיקור, סירוס והאכלה לא מפחיתים מספר החתולים ומקטינים את האוכלוסייה בשלושת אזורי ההאכלה שנבדקו אלא בעצם מגדילים אותם. המזון שמונח עבור החתולים שסורסו ועוקרו משך חתולים חדשים לאזור. המחקר מצא גם שטענות שחתולים שסורסו ועוקרו מהווים מחסום ומונעים כניסתם של חתולים חדשים אינו נכון. חתולים אגרסיביים יותר, שלא עוקרו או סורסו, גרשו את החתולים שסורסו ועוקרו ולכן היו אגרסיביים פחות, ואלה נותרו בסופו של דבר ללא טריטוריה או מקור למזון.

מחקר זה הגיע למסקה שלכידה / עיקור / סירוס לא יפחיתו את ריבוי היתר בתנאים שקיימים בישראל, בה מספר החתולים עצום, בה אין גבולות שימנעו מחתולים לעבור מאזור אחד לשני, ובה, בהתאם למחקר זה היכולת לסרס ולעקר 70 אחוז בזמן נתון כלשהו פשוט לא קיימת. למרות ממצאי המחקר המליץ המחבר על סירוס ועיקור ושחרור חתולים בסביבת תחנות האכלה ובסביבה בה קיימים אנשים שמוכנים לקחת על עצמם תהליך אינטנסיבי של פיקוח קבוע וקפדני על החתולים, כולל לכידה מיידית וסירוס ועיקור של חתולים חדשים שנכנסים לאזור.

במקומות בהם מקבלים המאכילים אחריות לסירוס ועיקור חתולים חדשים שנכנסו לאזור עדיין נותרת הבעיה של זכרים תוקפניים. אפילו אחרי עיקור, חתולים זכרים מסוימים תוקפניים מאד והם תוקפים ומגרשים חתולים אחרים באזור. קיבוצים מסוימים בישראל בחרו להרדים את הזכרים התוקפניים ביותר כדי להפוך את החיים לנוחים יותר לשאר החתולים.

כל הארגונים האחראיים הפועלים למען בעלי חיים מסכימים שאסור אף פעם להוציא חתולים צייתניים (שניתן לטפל בהם ושמסוגלים להסתגל לבני אדם) לרחוב. אסור אף פעם להשתמש בשיטות לא אנושיות של שליטה בריבוי יתר של חתולים, כגון מלכודות שפוצעות את החתולים או רעלים שגורמים לסבל, כולל אלפא כלורולוז וסטריכנין.

מה עושה "הכל חי" כדי לעזור?

בנוסף לסירוס ועיקור חתולי רחוב – אלה שחיים במושבות מאורגנות שעונות על הסטנדרטים הגבוהים שלנו של טיפול בבעלי חיים – המרפאה הניידת לסירוס / עיקור שלנו מחנכת לקראת שינוי. צוות המרפאה שלנו מספק מידע בכתב והכוונה על צרכי החתולים למטפלים אחראים בכל מקום אליו הם מגיעים. אנו מעבירים גם קורסים במרכזים קהילתיים ובתי ספר. ההתנגדות של הציבור הישראלי לסירוס חתולים זכרים היא חלק מבעית ריבוי היתר, אותה התנגדות שהייתה נפוצה בארצות הברית לפני עשרות שנים. אנו מחנכים אנשים להבין שסירוס הזכרים מועיל לבריאותם ועוזר בהפחתת ריבוי היתר שגורם כל כך הרבה סבל.