מניעת ריבוי יתר של בעלי חיים

סקירה כללית

לשירותים הוטרינריים בישראל אין נתונים סטטיסטיים על מספר חתולי הרחוב והכלבים חסרי הבית במדינה. מספר הכלבים המשוטטים אמנם ירד בשנים האחרונות, אך מספרם של חתולי הרחוב נאמד בכמה מיליונים. אנו נתקלים בהם בכל מקום – בסמטאות, על העצים, מתחת למכוניות, על הגגות, ולפעמים לכודים בתוך בניינים כולל אפילו בתי חולים. בשש שנים בלבד יכול כלב אחד לא מסורס להביא לעולם 67,000 צאצאים, ומספר יוצאי חלציו של חתול פורה אחד יכול להגיע ל-420,000 בתוך שבע שנים.

באמצעי התקשורת בישראל דווח על מקרים רבים של התעללות, במיוחד של בני נוער, בבעלי חיים חסרי בית. כן דווח על תופעה מתמשכת של נטישת כלבים בכבישים מהירים, במושבים ובקיבוצים (קולקטיבים חקלאיים) בידי האנשים שגידלו אותם, כאשר הם יוצאים לחופשה, עוברים תקופה של מתיחות ביטחונית, נתונים בקשיים כלכליים או פשוט אינם רוצים בהם עוד.

מקובל לחשוב שקיבוצניקים מוכנים תמיד לאמץ כלבים שננטשים בשטחיהם ולהעניק להם טיפול הולם. מאמר שהתפרסם בג'רוסלם פוסט מפריך אמונה זו וחושף את האמת העגומה: מרביתם המוחלטת של כלבים אלה אינה מוצאת בית חדש. במקרים רבים הם נאספים על ידי חבר הקיבוץ ומועברים לקיבוץ אחר, מתוך תקווה ששם יימצא מי שיקח אותם תחת חסותו. הכלבים הנזרקים מקיבוץ לקיבוץ עלולים למות ברעב בסופו של דבר. סירוס, עיקור וחינוך לטיפול אחראי בבעלי חיים יביאו בסופו של תהליך לצמצום מספר בעלי החיים הבלתי רצויים, ולמסירת בעלי חיים שלא ניתן עוד לטפל בהם למקלט לבעלי חיים במקום שיינטשו לגורלם.

עם העלייה במודעות למצבם של בעלי החיים והדאגה הגוברת לגורלם, הולך וגדל מספר האזרחים המאכילים חתולים חסרי בית, במיוחד בערים. מסתמן גם שינוי לטובה בסוג האוכל המוצע להם, המתבטא במעבר מלחם טבול בחלב או ביוגורט, כפי שהיה נהוג בעבר, למזון המותאם במיוחד לחתולים. זוהי מגמה חיובית, אולם יש לזכור שכאשר חתולי האזור אינם מעוקרים, כל גידול בכמות המזון הזמין צפוי להביא בעקבותיו גידול גם במספר החתולים.

אנו בעמותת חי והכל חי נוטלים חלק פעיל בקידום נושא הסירוס והעיקור ובחינוך לטיפול אחראי בבעלי חיים. למידע נוסף ראה מבצע למניעת ריבוי יתר של חתולים וכלבים.