/* Milonic DHTML Website Navigation Menu Version 5, license number 187760 Written by Andy Woolley - Copyright 2003 (c) Milonic Solutions Limited. All Rights Reserved. Please visit http://www.milonic.com/ for more information. */

 

 

חיפוש

 

 

 

عربي

 
 

English

 
 

החתול הקשיש


דפי מידע

 

 

 
 

תוכן העניינים

 

הצטרפות
או תרומות

  

 החל מאיזה גיל נחשב חתול לקשיש?

בדרך כלל מגדירים חתול כקשיש החל מגיל שמונה שנים. תוחלת החיים הממוצעת של חתולים עלתה באופן ניכר בשנים האחרונות ועומדת כיום על 10-14 שנה. ניתן לזקוף הישג זה בעיקר לשיפור בחיסונים, לזמינותם של טכנולוגיות וטיפולים חדשים, למודעות מוגברת של בעלי חתולים לחשיבות הגבלת החתולים לתחומי הבית בלבד, ולעלייה ברמת האחריות והטיפול של הבעלים בחתולי המחמד שלהם.

 

מה משפיע על תוחלת החיים של החתול?

תוחלת החיים של החתול מושפעת הן מגורמים גנטיים והן מגורמים סביבתיים. על הגורמים הגנטיים אין לנו כל שליטה, אך לכם, כבעלים, יש שליטה מסוימת על הגורמים הסביבתיים המשפיעים על אריכות חיי החתול. גורמים סביבתיים אלו כוללים תזונה, טיפול וטרינרי, טיפול יומיומי בבית, סירוס או עיקור והגבלת תחום המחיה של החתול לבית בלבד. חתולים מעוקרים ומסורסים חיים שנים רבות יותר מאשר חתולים פוריים, במיוחד אם סורסו או עוקרו בגיל צעיר. חתולי בית חיים זמן רב יותר מאשר חתולים המורשים להסתובב בחוץ.

   

לאילו שינויים עלי לצפות כאשר החתול שלי מזדקן?

הזדקנות היא תהליך טבעי הרצוף שינויים הדרגתיים ובלתי הפיכים בכל מערכות הגוף ותפקודן, וירידה הדרגתית בקצב חילוף החומרים (מטבוליזם) בגוף. בדרך כלל צפויים שינויים התנהגותיים ופיזיים כחלק מהתהליך הניווני המתרחש עם הזדקנות החתול. שינויים אלו מתרחשים בדרך כלל באיטיות, וניתן להבחין בהם רק לאורך תקופה ממושכת.

  • התנהגות:

החתול הקשיש רגיש יותר לשינויים, עקב הירידה בכושר ההסתגלות שלו. אצל חתול קשיש עלולים להופיע שינויים התנהגותיים הכוללים נסיגות בחינוך לניקיון, עייפות, שינויים בדפוסי השינה וגידול במספר שעות השינה, חוסר מנוחה בלילה, חרדה מוגברת ואי יכולת להתמודד עם שינויים בסביבה, הזנחת הניקיון והטיפוח עצמי, עלייה ברגישות לקור, הרגלי אכילה בררניים ומזג נוח ואוהב יותר (אם כי ישנם חתולים ההופכים רגזנים וזעפניים!). חלק מן החתולים הקשישים הופך להיות קולני, עצבני וחרד יותר. סניליות מתקדמת יכולה לגרום להתנהגויות מוזרות במיוחד.

  • שיניים, חניכיים ופה:

אבנית מצטברת על השיניים בהדרגה ובקצב שונה אצל כל חתול, ומושפעת על ידי גורמים תורשתיים (ישנם גזעי חתולים המועדים יותר למחלות חניכיים) וסוג המזון. מזון יבש וקשה מביא להצטברות פחות אבנית מאשר מזון משומר. בהעדר טיפול תקופתי להסרת האבנית, יתפתחו בסופו של דבר מחלות חניכיים ופגיעה בלסת אשר תביא להתרופפות השיניים.

  • מערכת העיכול:

חתולים מבוגרים עלולים לסבול מאנורקסיה (אובדן תאבון), הקאות, שלשול או עצירות כרונית. עצירות היא תופעה שכיחה אצל חתולים מבוגרים. הירידה בטונוס המעי הגס מביאה להתקשות הצואה ולקושי בהפרשתה. תופעות שכיחות נוספות הן עיכול לקוי וירידה בספיגת חומרי מזון. ייתכן שיהיה צורך בשינוי תזונתי או בתמיכה תרופתית.

  • מערכת השתן:

כליותיהם של חתולים מזדקנים הולכות ומתנוונות. החתולים יכולים לפצות על כך על ידי צריכת מים מוגברת ועלייה בתכיפות הטלת השתן. כן ייתכנו ליקוי בשליטה בסוגרים (אובדן שליטה בשלפוחית השתן או בחלחולת) ונסיגה בהרגלי ההיגיינה.

  • מערכת השרירים והשלד:

במהלך ההזדקנות חלה ירידה הדרגתית בטונוס השרירים ובמסתם. העצמות הארוכות הופכות פריכות יותר ומתפתחת דלקת פרקים. שינויים אלו אחראיים להאטה בקצב ולירידה ברמת הפעילות של החתול הקשיש, לחוסר יכולת לקפוץ לאותם גבהים כבעבר, לירידה בזריזות ולנטייה לחוסר יציבות בהליכה.

  • מערכת העצבים:

עם הגיל חלה ירידה בתפקוד כל החושים, אך חתולים מסוגלים לפצות את עצמם היטב עד לגבול מסוים. בשל פיצוי נסתר זה עלולים אובדן שמיעה ו/או ראייה להיראות לבעלים כפתאומיים. אובדן הדרגתי של חוש הריח והטעם יכול להוביל לקושי של החתול באכילת המזון הרגיל שלו.

  • הופעה:

כאשר חתול מזדקן, עורו מאבד מגמישותו (נעשה רפוי ומדולדל) ופרוותו עשויה להפוך דלילה יותר. במקביל, עולה שכיחותם של ציסטות וגידולים על העור וכן של דלקות עור כרוניות. חתולים קשישים רבים מזניחים את הטיפול בעצמם, ופרוותם נראית מרושלת ומוזנחת. גם ציפורניהם מתארכות ומתעבות. עם ההזדקנות חלה ירידה בקצב חילוף החומרים (מטבוליזם) והחתול עלול להשמין ממזון עתיר קלוריות.

  

 סימני הזדקנות נוספים כוללים עכירות בעיניים, שינוי בצבע הפרווה (לדוגמא, חתולים סיאמיים נהיים כהים יותר עם השנים), מראה בולט יותר של עמוד השדרה והירכיים וירידה במשקל.

   

לראש הדף

  

איך עלי לטפל בחתול הקשיש שלי?

אמנם לא ניתן כנראה להאריך את תוחלת החיים המקסימלית של החתול מעבר לגבולותיה הנוכחיים, אך ניתן לעשות הרבה לשיפור איכות חיי החתול הקשיש. טיפול כזה דורש מן הבעלים יותר נכונות, תשומת לב והבנה ורמת תחזוקה גבוהה יותר. ואולם, ההשקעה הנוספת תאפשר ליהנות בצורה יותר מלאה מן החתול גם בשנותיו האחרונות, ותעניק לחתול חיים ארוכים ומאושרים יותר.

  • תזונה:

יש להאכיל את החתול במזון מאוזן ומזין בכמויות מדודות כדי למנוע השמנה. במקרה שהחתול סובל ממשקל יתר, יש להתייעץ עם וטרינר לגבי דיאטה מופחתת קלוריות. במקרה שהחתול רזה מדי, ימליץ הוטרינר על דיאטה טעימה יותר ועשירה יותר בקלוריות. מומלץ לחמם את המזון כדי להעצים את ניחוחו.

  • טיפול וטרינרי:

יש לקחת את החתול לוטרינר לפחות פעם או פעמיים בשנה, או בתדירות גבוהה יותר על פי הוראתו, לצורך בדיקות כלליות, שקילה ובדיקות דם. סוג ותדירות הבדיקות משתנים מחתול לחתול. ייתכן צורך בבדיקות אבחנתיות תכופות לזיהוי ליקויים תפקודיים ולבניית תוכנית טיפולית.

 

מחלות גריאטריות שכיחות כוללות סוכרת, פעילות יתר של בלוטת התריס, דלקות במעי הגס, מחלות כליות, מחלות כבד, משקל יתר, סרטן, מחלות לב, יתר לחץ דם ומחלות פה וחניכיים.

 

מחלות כרוניות מחייבות טיפול לכל החיים, בדיקות תקופתיות ושינוי בשגרת החיים והסביבה. יש להקפיד על התזונה המומלצת (כולל תוספים במקרה הצורך), תרופות, שגרת חיסונים וטיפול שיניים (ניקוי אבנית). יש לדווח מיידית לוטרינר אודות תגובה שלילית או בלתי צפויה לתרופות – ישנם חתולים קשישים שאינם מסוגלים עוד לספוג תרופות שהשתמשו בהן בצעירותם.

  • טיפול ביתי:

יש לדאוג למי שתייה נקיים בכל עת. יש להגביל את החתול לתחומי הבית בלבד. אין להשאיר את החתול בחוץ במזג אוויר קר או גשום. חשוב לעודד עד כמה שאפשר משחק ופעילות גופנית. יש להעניק לחתול הקשיש שפע של תשומת לב ואהבה. יש לנקות את החתול מדי יום כדי למנוע היווצרות כדורי שיער ולפצות על הירידה בניקיון העצמי מצד החתול. יש לנקות את העיניים באופן שגרתי. יש לחתוך את ציפורני החתול באורח קבוע כדי שיישארו קצרות. אם החתול יאפשר זאת, יש לבדוק את שיניו וחניכיו מדי פעם. צריך לצחצח לו שיניים מדי יום ולקלף את האבנית בעזרת הציפורניים. מומלץ להפחית עד כמה שניתן גורמי מתח ולחץ. כאשר יוצאים לחופשה, יש להשתדל לדאוג לשמירה על החתול וטיפול בו בביתו שלו.

 

חתול קשיש נזקק לזמן התאוששות ממושך יותר אחרי מחלה, והוא נוטה יותר לחלות בשל ירידה ביעילות מערכת החיסון. יש לעקוב אחר צריכת המים, כמויות השתן, המשקל, בליטות או גידולים, צריכת המזון, רמת הפעילות ובעיות אפשריות של שלשול, עצירות, הקאות, שיעול או התעטשויות אצל החתול.

 

ייתכן שיהיה צורך למקם מחדש את קערות המזון וארגזי הצרכים כדי להקל על החתול להגיע אליהם, 24 שעות ביממה. בנוסף, צריך לפעמים להעמיד שרפרף ליד המיטה כדי לאפשר לחתול לטפס אל המיטה בעזרתו.

 

איך יודעים שהגיע הזמן להיפרד?

החלטה על המתת חסד היא החלטה קשה. חיות מחמד מספקות לנו חברה, קרבה רגשית עמוקה והרגשה כללית טובה. בתמורה, נדרשים הבעלים להבטיח לחית המחמד שלהם חיים של כבוד, אושר, הנאה ואיכות חיים. כאשר לא ניתן עוד לשמור על איכות החיים, יש לבחון את החלופות. המתת חסד היא הפתרון ההומני במקרים בהם התחזית היא חסרת סיכוי או שהמשך חיי החתול יהיה כרוך בסבל, כאב והשפלה. חשוב להתייעץ בוטרינר לגבי כל האפשרויות העומדות בפניכם. הוא עומד לרשותכם כדי לסייע בקבלת החלטה מבוססת ושקולה.

  

הרב יהודה מצגר, הרב הראשי האשכנזי לישראל, הוציא בשנת 2006 פסק הלה שקבע, על בסיס המצווה היהודית של מניעת אכזריות לבעלי חיים, צער בעלי חיים, שיש לאפשר לבעל חיים מתייסר לסיים את חייו בצורה מכובדת. "ממידת הרחמנות הטבועה בעמנו שהנה מסימני ההיכר של בני אברהם, יצחק ויעקב, לרחם על בריה מתייסרת ולגאול אותה מייסוריה באופן מהיר וקל, דוגמת הרדמתה לצמיתות באופן שלא תחוש כלל בכאב".

  

לראש הדף