/* Milonic DHTML Website Navigation Menu Version 5, license number 187760 Written by Andy Woolley - Copyright 2003 (c) Milonic Solutions Limited. All Rights Reserved. Please visit http://www.milonic.com/ for more information. */

 

 

חיפוש

 

 

 

عربي

 
 

English

 

חתולים – כשל כלייתי (כרוני)


דפי מידע

 

 

 
 

תוכן העניינים

 

הצטרפות
או תרומות

  

מה פירוש המונח "כשל כלייתי כרוני"?

על פי משמעות המילים, ניתן היה לחשוב כי מדובר במצב בו הכליות חדלו מלתפקד ואיבדו את היכולת להפריש שתן. ואולם, "כשל כלייתי", הקרוי גם "אי ספיקת כליות", מוגדר כמצב בו הכליות אינן מסוגלות לסנן את חומרי הפסולת מתוך מחזור הדם. הגדרה זו עשויה להטעות, ואכן יש הסבורים בטעות שאי הפרשת שתן מעידה על כשל כלייתי, ולהפך. כשל כלייתי אינו חוסר יכולת לייצר שתן. רוב החתולים הסובלים מאי ספיקת כליות דווקא מפרישים כמויות גדולות של שתן, אך כליותיהם אינן מפנות את חומרי הפסולת מן הגוף בצורה יעילה.

 

מהו הגיל האופייני להתפתחות אי ספיקת כליות אצל חתולים?

הגורם הנפוץ לאי ספיקת כליות הנו הזדקנות: אברים שונים בגוף פשוט מתבלים. הסימנים המוקדמים של המחלה מופיעים אצל רוב החתולים בסביבות גיל 10-14 שנים.

 

אלו שינויים צפויים להופיע אצל החתול שלי?

הכליות מבצעות פעולה פשוטה של סינון. עם העלייה בגיל והירידה ביעילות ובאיכות תהליך הסינון, גדל נפח הדם המוזרם אל הכליות בניסיון לשפר את פעילותן. כתוצאה מכך גדלה כמות השתן המופרשת. אובדן הנוזלים המוגבר גורם לתחושת צימאון המתעוררת במגמה למנוע התייבשות, והחתול צורך שתייה מרובה יותר.

 

הסימנים הקליניים הראשונים של אי ספיקת כליות הינם אפוא שתייה מוגברת והפרשת שתן מוגברת. כשל כלייתי מתקדם מאופיין על ידי אובדן תאבון, דיכאון, הקאות, שלשולים וריח רע מאוד מהפה. לעיתים מתפתחים כיבים בפיו של החתול.

 

כיצד מאבחנים אי ספיקת כליות כרונית?

הסימן הקליני העיקרי על פיו נקבע מצב תפקוד הכליות הנו רמתם של שני חומרי פסולת בדם: חנקן שיינן בדם (blood urea nitrogen – BUN) וקראטינין. רמות גבוהות מאוד של חומרים אלה בדם בהשוואה לרמות תקינות אצל חתולים בריאים, מעידות על מצב של אי ספיקת כליות. לקבלת תמונת מצב מלאה של הנזק הכלייתי יש לבצע גם בדיקת שתן.

 

רמות גבוהות של חנקן שיינן וקראטינין אמנם נחשבות לתסמינים קליניים של כשל כלייתי, אך רמות תקינות אינן מעידות בהכרח על תפקוד תקין. בדיקות הדם של חתול שכליותיו מתפקדות באופן גבולי יכולות להיות עדיין תקינות, אך הערכים עלולים לזנק לתחום החריג במהירות במקרה של מחלה קשה או ניתוח שיגרמו לעקה קיצונית ולקריסה מוחלטת של תפקודי הכליות.

 

אם אכן אי ספיקת כליות נובעת מתהליך של הזדקנות והתבלות, האם קיים טיפול אחר לשלבים מתקדמים של המחלה מלבד השתלת כליות?

בהחלט. חייבים להשלים עם העובדה שכליותיו של החתול הגיעו למצב זה מפאת גילו המתקדם ולא תחזורנה לעולם לתפקוד מלא, אך ברוב המקרים קיימת עדיין רקמת כליה תקינה בכמות מספקת, ולכן טיפול מתאים יכול להניב תוצאות טובות מאוד. הטיפול בכשל כלייתי מתקדם נעשה בשני שלבים.

 

מטרת השלב הראשון היא "להתניע מחדש" את הכליות. לשם כך "שוטפים" את הכליות באמצעות כמויות גדולות של נוזלים הניתנים בעירוי תוך ורידי. תהליך השטיפה הקרוי שיתון (דיאוריזה) מסייע לגרות את תאי הכליה לשוב ולתפקד. כאשר כמות תאי הכליה התקינים עדיין מספקת, יש סיכוי שהכליה תצליח לשוב ולעמוד בדרישות הגוף לפינוי פסולת. עירוי הנוזלים נועד גם להחזיר לגוף אלקטרוליטים שונים ובראשם אשלגן. מרכיבים נוספים של הטיפול הראשוני כוללים תזונה מתאימה וטיפול תרופתי כנגד הקאות ושלשולים.

 

מהן התוצאות הצפויות בעקבות השלב הראשון של הטיפול?

לשלב הטיפול הראשון שלוש תוצאות אפשריות:

  • הכליות יחזרו לתפקד ופעילותן התקינה תימשך ממספר שבועות ועד כמה שנים.
  • הכליות יחזרו לתפקד תוך כדי הטיפול אך יקרסו שוב מיד עם הפסקתו.
  • הכליות לא יחזרו לתפקד כלל.

לצערנו, לא קיימות היום בדיקות אמינות שמאפשרות לצפות מראש את תוצאות הטיפול.

 

לראש הדף

  

במידה ושלב הטיפול הראשון מצליח, מה קורה בעקבותיו?

מטרת השלב השני של הטיפול היא להאריך את משך התפקוד של הכליות ככל שניתן. מטרה זו מושגת באמצעות אחד או יותר מן האמצעים הבאים, בהתאם לנסיבות:

  • תזונה דלת חלבונים באיכות גבוהה. בכך מסייעים להוריד את רמות חומרי הפסולת קרוב ככל האפשר לנורמה, דבר המשפר בדרך כלל את התחושה הכללית של החתול.
      
  • תוספת אשלגן. ייצור מופרז של שתן גורם להפרשת אשלגן מן הגוף. תוספי אשלגן נועדו למלא את מאגרי האשלגן שהידלדלו. בנוסף, נמצא שרמות אשלגן נמוכות מגדילות את הפגיעה בתפקוד הכליות. זוהי הסיבה השניה בעטיה מומלץ לתת תוספת אשלגן. תוספי אשלגן ניתנים בצורת טבליות, אבקה או ג'ל.
       
  • מקשרי פוספטים. אחד התסמינים המשניים המאפיין אי ספיקת כליות הוא עליה ברמות הזרחן בדם, התורמת גם לעייפות ולירידה בתיאבון. תרופות מסוימות קושרות את הפוספטים המיותרים העוברים במעי ומונעות את ספיגתם, כדי להביא לירידה ברמות הזרחן בדם.
      
  • עירוי נוזלים בבית. לאחר שמצבו של החתול מתייצב, ניתן לעבור לעירוי נוזלים תת-עורי. תפקיד הטיפול הוא "להתניע מחדש" את הכליות בכל פעם שמסתמנת ירידה בתפקודן. תדירות הטיפול תלויה ברמת הכשל הכלייתי, החל מפעם ביום ועד פעם בשבוע. למרות הרושם המרתיע הראשון, עירוי הנוזלים נעשה בטכניקה פשוטה הנלמדת בקלות, ורוב החתולים מוכנים לשאת את הטיפול ללא התנגדות.
      
  • תרופה לאיזון תפקוד בלוטת יותרת התריס ורמות הסידן. רמות הסידן בדם חייבות להיות גבוהות מרמות הזרחן ביחס של 1:2. העלייה ברמת הזרחן בדם שתוארה לעיל, מגרה את בלוטת יותרת התריס למשוך סידן מן העצמות על מנת להעלות את רמות הסידן בדם. תהליך זה אמנם מסייע לשפר את יחס הסידן והזרחן, אך מותיר את העצמות פריכות ושבירות. מתן תוספת של ההורמון קלציטריול תצמצם את פעילות בלוטת יותרת התריס ותגביר את ספיגת הסידן מן המעי.
       
  •  תרופה לעידוד ייצור תאי דם אדומים חדשים על ידי מח העצם. כליות בריאות מייצרות הורמון בשם אריתרופואיטין המגרה את מח העצם לייצר תאי דם אדומים. לכן, מגיעים חתולים רבים הסובלים מאי ספיקת כליות למצב של אנמיה, המתבטא בספירת דם נמוכה. מתן אפוגן, שהוא אריתרופואיטין סינתטי, פותר את בעיית האנמיה ברוב המקרים. לרוע המזל, חלק מן החתולים אינם יכולים לצרוך תרופה זו לאורך זמן מכיוון שמערכת החיסון מזהה אותה כחומר "זר" ומייצרת נגדה נוגדנים (חלבונים חיסוניים).

איזו תוחלת חיים צפויה לחתול שלי?

תוחלת חייהם של חתולים חולים משתנה מאוד ותלויה בתגובתם לשלב הטיפול הראשון וביכולת המטפלים להתמיד בטיפול המשמר בשלב השני. עם זאת, ווטרינרים ממליצים על מתן טיפול ברוב המקרים מכיוון שחתולים רבים מגיבים היטב וזוכים לאיכות חיים טובה לאורך חודשים ארוכים ואף שנים.

  

לראש הדף