/* Milonic DHTML Website Navigation Menu Version 5, license number 187760 Written by Andy Woolley - Copyright 2003 (c) Milonic Solutions Limited. All Rights Reserved. Please visit http://www.milonic.com/ for more information. */

 

 

חיפוש

 

 

 

عربي

 
 

English

 
 

חתולים – סירוס


דפי מידע

 

 

 
 

תוכן העניינים

 

הצטרפות
או תרומות

  

מהו סירוס ומתי מומלץ לבצעו?

סירוס הנו הליך כירורגי במהלכו מעקרים את החתול הזכר על ידי הסרת שני אשכיו. מומלץ לסרס גורי חתולים בגיל 3 עד 8 חודשים, כאשר הם קרובים לבגרות מבחינת התפתחותם המינית אך טרם פיתחו הרגלים זכריים בלתי-רצויים (אם כי ניתן כמובן לבצע את הסירוס בכל גיל). מחקרים שעקבו אחר תוצאות סירוס בגיל צעיר יותר, כשמונה שבועות ("early-age neuter") הגיעו למסקנה שהסירוס המוקדם בטוח גם הוא ואינו גורם להופעת בעיות התנהגותיות או גופניות כלשהן.

  

מדוע מסרסים חתולים זכרים?

סירוס חתולים זכרים נעשה כדי למנוע מהם לפתח דפוס התנהגות נורמטיבי של חתול זכר בטבע (tomcat), המהווה בדרך כלל מטרד משמעותי כשמדובר בחתול בית. ההרגלים הטורדניים שהתפתחותם נמנעת (בסירוס מוקדם) או מופחתת על ידי הסירוס כוללים סימון טריטוריה על ידי התזת שתן, שוטטות, חיפוש אחר נקבות מיוחמות, קרבות, תוקפנות והזנחה עצמית.

 

חתול בוגר מסמן את מרחב המחיה שלו באמצעות התזת שתן. הוא מתקרב לעצמים תוך כדי הליכה אחורנית, זוקף את זנבו, מרטיט אותו ומתיז שתן אחורנית על העצם המסומן. התזת שתן נעשית לעתים קרובות בתוך הבית, תוך הכתמת הריהוט, השטיחים והקירות. לשתן של חתול זכר בוגר יש ריח חריף ודוחה.

 

חתולים זכרים בוגרים נוהגים לשוטט, לעתים במרחק רב מביתם, בחיפוש אחר נקבות מיוחמות. עצם השוטטות מגדיל את סיכויי החתול להיפצע ואף להיהרג. במהלך השיטוטים חודרים החתולים לפעמים לטריטוריה של זכרים אחרים ומסתבכים בקרבות על נקבות מיוחמות ועל מרחב מחיה. אירועים אלה מגדילים בצורה דרמטית את כמות הפציעות והמורסות המוגלתיות המתפתחות בעקבותיהן, וכן את סכנת ההידבקות במחלות חתולים נגיפיות קטלניות.

 

חתולים בוגרים נוטים לזנוח את הטיפול ההיגייני בעצמם, מסתובבים מלוכלכים ומזוהמים ומפתחים מצב הנקרא "stud tail", בו זנבם מתכסה בהפרשות שומניות מבלוטות החֵלֵב שבבסיס הזנב.

 

מהן ההשלכות של הסירוס?

רמת ההורמון הזכרי טסטוסטרון, האחראי להתפתחות המאפיינים הזכריים, צונחת בתוך זמן קצר לאחר הסירוס. הריח החריף של השתן נעלם. הסירוס מונע או מצמצם את תופעת סימון מרחב המחיה על ידי התזת שתן. תופעת הזנב השומני נמנעת או נעלמת.

 

חתולים מסורסים נשארים קרוב יותר לבית ואינם מכלים את זמנם בחיפוש אחר נקבות מיוחמות. הם משוטטים פחות, נקלעים פחות לקרבות, ולכן גם נפגעים ונפצעים פחות ומפתחים פחות מורסות מוגלתיות. סכנת ההידבקות בנגיפי חתולים קטלניים מצטמצמת.

 

חתול מסורס סובל מפחות בעיות רפואיות, תוחלת החיים הממוצעת שלו גבוהה יותר, הוא אינו תורם לבעיית ריבוי היתר של בעלי החיים והוא מעניק למטפליו סיפוק רב יותר ומחזיר להם אהבה.

 

שמעתי ש...

חתולים מסורסים מפתחים עצלות ונטייה להשמנה.

לא נכון. השמנה נגרמת על ידי חסר בפעילות גופנית ועודף מזון. מחובתם של המטפלים להגביל את צריכת המזון של החתול.

 

חתולים מסורסים לוקים בדלקות בשלפוחית השתן (cystitis) ובאבנים בכיס המרה בשכיחות גבוהה יותר.

לא נכון. ממצאים רפואיים שוללים טענה זו.

 

לראש הדף

  

מה כולל תהליך הסירוס של חתלתול?

כיוון שמדובר בניתוח אלקטיבי, יש לבצעו כאשר החתלתול בריא ולאחר שסיים את סדרת החיסונים לגורים.

 

הליך כירורגי זה מחייב שימוש בסמי הרדמה. ציוד הניטור המתקדם וסמי ההרדמה החדישים הנמצאים בשימוש במרפאות ובבתי חולים וטרינריים מודרניים מקטינים מאוד את הסכנה הכרוכה בכל הרדמה, אם כי רמת סיכון מסוימת קיימת בכל מקרה.

 

הניתוח מתבצע בסביבה נקייה מחיידקים, לאחר גילוח ורחיצה כירורגית של אזור כיס האשכים. מבצעים חתך מעל כל אחד מהאשכים ומוציאים את האשכים לאחר קשירת חבל הזרע כדי למנוע דימום. אין מבצעים תפרים בכיס האשכים.

 

החתלתול מקבל משככי כאבים כדי למנוע סבל מיותר, ונשאר להשגחה במהלך ההתאוששות מן ההרדמה.

 

יש למנוע מן החתול מזון משעה 18:00 בערב הקודם לניתוח, ומים מחצות הלילה שלפני הניתוח.

 

החתול יובא בדרך כלל לבית החולים הוטרינרי בבוקר הניתוח, וברוב המקרים יוכל להשתחרר באותו היום, בשעות אחר הצהרים המאוחרות, בשעות הקבלה של הרופא.

 

בלילה שלאחר הניתוח אין לאפשר לחתלתול לצאת מהבית ויש לדאוג לאווירה רגועה וסביבה בטיחותית על מנת למנוע תאונות (נפילות וכדומה) לפני התאוששותו המוחלטת מן ההרדמה. כאשר הדבר אינו אפשרי, קיימת אפשרות להשאיר את החתול בבית החולים למשך הלילה.

 

אין להגיש לחתול מזון ומים בשעה הראשונה שלאחר השיבה הביתה. בהמשך הערב יש לתת לחתול כמויות קטנות של מזון ושתייה, ולחזור לשגרת האכלה רגילה בבוקר המחרת. עד אז צפוי שהשפעת ההרדמה תתפוגג לחלוטין.

 

החזקת החתול בבית למשך שבוע תספק לו את המנוחה הנדרשת ותאפשר לעקוב אחר החלמתו ולזהות מוקדם ככל האפשר התפתחות אפשרית של נפיחות או דימום. מומלץ להחליף את החול שבארגז הצרכים בעיתונים גרוסים למשך מספר ימים, בכדי למנוע מן החול לזהם את החתך.

 

מהי טמירות אשכים (קריפטורציד) ובמה שונה הטיפול במקרה כזה?

טמירות אשכים הינה מצב בו אחד האשכים של החתול הזכר או שניהם לא ירדו למקומם המיועד בכיס האשכים. בדרך כלל נודדים האשכים אל כיס האשכים בשבועות הראשונים לחיי הגור במסגרת ההתפתחות הגופנית הרגילה. אשך טמיר אשר לא הגיע למקומו המיועד, עלול להסתתר בכל מקום שהוא באזור הכליות, בחלל הבטן, בטבעת המפשעתית או מחוצה לה מתחת לפני העור.

 

סירוס חתול הסובל מאשך טמיר מחייב ניתוח מקיף יותר, ממושך יותר ולכן גם יקר יותר, ועשוי לכלול פתיחת הבטן לאיתור האשך. במקרה כזה יהיה צורך באיחוי העור על ידי תפרים, ובביקור נוסף במרפאה להוצאתם כעבור 10 ימים בערך. ייתכן שיהיה צורך להשאיר את החתלתול בבית החולים למשך מספר ימים נוספים בכדי לאפשר לו להחלים בצורה הטובה ביותר.

 

לראש הדף