/* Milonic DHTML Website Navigation Menu Version 5, license number 187760 Written by Andy Woolley - Copyright 2003 (c) Milonic Solutions Limited. All Rights Reserved. Please visit http://www.milonic.com/ for more information. */

 

 

חיפוש

 

 

 

عربي

 
 

English

 
 

כלבים – תולעי לב


דפי מידע

 

 

 
 

תוכן העניינים

 

הצטרפות
או תרומות

     

מהם הגורמים למחלת תולעי לב?

מחלה קשה זו, התוקפת כלבים ועלולה אף לגרום למותם, נגרמת על ידי תולעת בשם Dirofilaria immitis המתמקמת בלבו של הכלב הנגוע ובכלי הדם הגדולים הסמוכים אליו. אורכה של תולעת נקבה כ-15 עד 35 ס"מ וקוטרה כ-5 מ"מ, והיא גדולה פי שתיים מהתולע הזכר. עד 300 תולעים יכולות לחיות בגופו של כלב אחד.

 

כיצד ניתן למנוע הידבקות במחלה?

חובה להתחיל בטיפול מונע כנגד תולעי לב בגיל צעיר ככל האפשר. שלוש תרופות משמשות כיום למניעת תולעי לב וניתנות לכלב בגלולה ללעיסה: אחת מהן ניתנת מדי יום ושתי האחרות ניתנות פעם בחודש. שלושת התכשירים הללו בטוחים ויעילים מאוד לשימוש וגם עלותם כמעט זהה. יש להתחיל בטיפול באחד התכשירים מיד לאחר ביצוע בדיקה לאיתור תולעי לב.

 

בארצות הברית ובאירופה (בעיקר באירופה הדרומית), כל כלב חייב לעבור בדיקה לגילוי תולעי לב בתחילת עונת היתושים מדי שנה ולקבל טיפול מונע. באזורים חמים או לחים, בהם נמשכת עונת היתושים זמן רב יותר, חייב הכלב להמשיך בטיפול המניעתי במשך השנה כולה. הוטרינר שלכם ימליץ על תוכנית המניעה המתאימה ביותר עבורכם.

 

איך מגיעים תולעי הלב ללבו של הכלב?

תולעי לב בוגרות חיות בלבו של הכלב הנגוע ובעורקי הריאות שלו. במקרים נדירים משתכנות התולעים גם באזורים אחרים בגוף. תוחלת החיים של התולעים יכולה להגיע עד חמש שנים, במהלכן מביאה הנקבה לעולם מיליוני רימות מיקרוסקופיות (microfilaria). רימות אלה חיות בכלי הדם, בעיקר הקטנים שבהם. הרימות הצעירות אינן יכולות להשלים את מחזור חייהן בגוף הכלב בלבד, והן חייבות לעבור שלב ביניים אצל פונדקאי אחר – היתוש, המאפשר להן להגיע לבגרות ולפתח יכולת הדבקה. למרות שהרימות הצעירות אינן מסוגלות לחולל מחלה, הן עדיין יכולות לגרום נזק רב.

 

קרוב לשלושים מינים של יתושים יכולים להעביר תולעי לב. היתושה עוקצת כלב נגוע ובולעת רימות כחלק מסעודת הדם שלה. הרימות ממשיכות בהתפתחותן בגופה של היתושה במשך 10-30, ואחר נודדות לאיברי הפה של היתושה. בשלב זה מסוגלות רימות החודרות לגוף כלב להמשיך את מחזור חייהן ולהגיע לבגרות, ולכן הן מכונות רימות זיהומיות. היתושה עוקצת כלב שני במקום בו הפרווה דקה יותר, ומחדירה לדמו את הרימה הזיהומית. (עם זאת, פרווה ארוכה אינה מהווה אמצעי מניעה בפני הידבקות בתולעי לב.)

 

הרימות הזיהומיות עוברות מספר שלבי התפתחות נוספים, ובסיומן הן נכנסות למחזור הדם של הכלב ונודדות אל הלב וכלי הדם הסמוכים אליו. שם, בתוך 2-4 חודשים, מגיעות התולעים לגודלן המלא ומתחילות להתרבות. אורכו של מחזור חיים שלם הוא 6-8 חודשים.

 

הנכם מוזמנים לצפות בסרטון אנימציה הממחיש היטב את מחזור החיים של תולעי הלב (באנגלית).

 

באילו איזורים בעולם נפוצים תולעי הלב?

מחלת תולעי הלב נפוצה בכל רחבי העולם, אם כי מספר המקרים בישראל עדיין נמוך יחסית. אזורי התפוצה בארצות הברית היו מוגבלים בעבר לדרום ודרום מזרח, אך המחלה התפשטה בהדרגה ושכיחה היום ברוב חלקי ארה"ב וקנדה, ובמיוחד באזורים בעלי אוכלוסיות יתושים גדולות. היתושים באזורים אלה משמשים פונדקאים לתולעי הלב והם אשר מעבירים את המחלה בפועל.

  

איך נדבקים הכלבים בתולעי הלב?

תולעי הלב אינן יכולות לעבור ישירות מכלב לכלב, והן נזקקות לשם כך לפונדקאי ביניים, הוא היתוש. כיוון שכך, מתרחשת ההדבקה בתולעי לב בעיקר בעונת היתושים. קיים קשר מובהק בין מספר הכלבים הנגועים ואורך עונת היתושים לבין היקף מחלת תולעי לב, בכל אזור נתון.

 

סימני המחלה אצל כלבים אינם ניכרים לעין בשלב ראשון, וניתן לזהותם רק לאחר מספר שנים. משום כך המחלה מאובחנת בדרך כלל בכלבים בני 4 עד 8 שנים. אין כמעט מקרי מחלה המאובחנים בגיל צעיר משנה, מכיוון שהתולעים הצעירות – הרימות – מגיעות לבגרות רק כשבעה חודשים לאחר שהכלב נדבק.

   

לראש הדף

   

איזה נזק גורמות תולעי הלב לכלב?

 תולעים בוגרות:

תולעים בוגרות פוגעות בתפקוד הגוף על ידי סתימת הלב וכלי הדם הראשיים המסתעפים ממנו. התולעים משבשות את הפעילות התקינה של מסתמי הלב. חסימת כלי הדם הראשיים מצמצמת את אספקת הדם לאברים אחרים בגוף, בראשם הריאות, הכבד והכליות, ופוגעת בתפקוד התקין של אברים חיוניים אלו.

 

רוב הכלבים הנגועים בתולעי לב אינם מפגינים כל סימן חיצוני למחלה במשך תקופה של עד כשנתיים. לרוע המזל, הופעת סימני מחלה מעידה על שלב מתקדם מאוד שלה. סימני המחלה משתנים בהתאם לכמות התולעים הבוגרות בגוף, מיקומן, משך הזמן בו חיות התולעים בגוף הכלב, ושיעור הנזק שנגרם ללב, לריאות, לכבד ולכליות על ידי התולעים הבוגרות והרימות (מיקרופילריה).

 

הסימנים הבולטים ביותר הינם שיעול כרוני חלש ויבש, קוצר נשימה, חולשה, עצבנות, אדישות וירידה כוללת בחיוניות ובסיבולת. סימנים אלו בולטים במיוחד לאחר פעילות גופנית, ומלווים בנטייה מוגברת לעילפון.

 

בהאזנה במסכֵּת (סטטוסקופ) לבית החזה ניתן לעתים קרובות לזהות חריגות בפעילות הלב והריאות. במקרים מתקדמים תיתכן אי ספיקת לב גדשתית המלווה בבצקת בבטן וברגליים כתוצאה מהצטברות נוזלים. בנוסף עלול הכלב לסבול מירידה במשקל, מאנמיה וממצב כללי ירוד.

 

כלבים חולים מאוד עלולים למות באופן פתאומי במהלך פעילות גופנית או התרגשות מיוחדת.

 

 מיקרופילריה (רימות צעירות):

הרימות הצעירות נודדות בכל רחבי הגוף, אך נשארות בעיקר בכלי הדם הקטנים. מכיוון שעוביין קרוב לקוטר כלי הדם הקטנים, הן עלולות לחסום את הזרימה בהם ולנתק את תאי הגוף הניזונים על ידי כלי הדם החסומים מאספקת חומרי המזון והחמצן המגיעה אליהם בדרך כלל מן הגוף. הריאות והכבד הם הנפגעים העיקריים מתהליך זה.

 

הרס רקמת הריאות גורם לשיעול. שחמת הכבד גורמת לצהבת, לאנמיה ולחולשה כללית הנובעת מתפקידו המרכזי של הכבד בתפקוד תקין ובריא של הגוף. גם הכליות עלולות להיפגע ולאפשר הצטברות רעלים בגוף.

 

כיצד מגלים תולעי לב?

ברוב המקרים, ניתן לאבחן הדבקה בתולעי לב בבדיקת דם המבוצעת במרפאה וטרינרית. בדיקות אבחנתיות נוספות נדרשות על מנת לקבוע אם הכלב יכול לעמוד בטיפול בתולעי לב, במיוחד במקרי מחלה מתקדמת. הוטרינר שלכם עשוי להמליץ, בהתאם למצב, על ביצוע הבדיקות הבאות, כולן או חלקן, לפני תחילת הטיפול.

 

 בדיקה סרולוגית לאיתור אנטיגנים של תולעי לב בוגרות:

בדיקה זו מבוצעת על דגימת דם. זו הבדיקה הנפוצה ביותר, מכיוון שהיא מזהה אנטיגנים (חלבונים) המיוצרים על ידי תולעים בוגרות. הבדיקה תתן תוצאה חיובית גם באותם המקרים (כ-20%) בהם אין רימות בדמו של הכלב. כאשר יש לכלב תולעים בוגרות ספורות, חמש או פחות, כמות האנטיגן תהיה נמוכה מכדי להתגלות בבדיקת הדם, ולכן במקרים התחלתיים של המחלה תיתכן מדי פעם תוצאה שלילית שגויה. מכיוון שבדיקה זו מזהה אנטיגן המיוצר על ידי תולעים נקבות בלבד, תתקבל תוצאה שלילית שגויה גם כאשר אוכלוסיית התולעים מורכבת אך ורק מזכרים. תוצאה חיובית בבדיקה זו, שהיא כאמור השכיחה ביותר מבין הבדיקות, תתקבל אפוא כאשר יש חמש תולעים נקבות לפחות בגופו של הכלב.

 

 בדיקת דם לאיתור רימות (מיקרופילריה):

בבדיקה זו נעזרים במיקרוסקופ לחיפוש רימות בדגימת הדם. תוצאה חיובית משמעותה שנמצאו רימות בדגימה. מספר הרימות שנצפו מאפשר להעריך באופן כללי את חומרת הזיהום, אם כי חשוב לציין כי המספרים הגדולים ביותר של רימות נצפים בחודשי הקיץ ובשעות הערב, ויש להתחשב בכך בהערכת תוצאות הבדיקה. כ-20% מהכלבים מקבלים בבדיקה זו תוצאה שלילית למרות שהם סובלים מתולעי לב, מכיוון שפיתחו חסינות נרכשת לשלב זה במחזור חיי התולעת.

 

 בדיקות כימיה של הדם:

ספירת דם מלאה ובדיקות דם לתפקודי כבד וכליות יכולות לתת אינדיקציה עקיפה למציאותן של תולעי לב. בדיקות אלה מבוצעות בכלבים שאובחנו כסובלים מתולעי לב במגמה לבדוק את רמת התפקוד של אברי הכלב לפני תחילת הטיפול.

 

 צילומי רנטגן:

בצילום רנטגן של כלב הסובל מתולעי לב ניתן בדרך כלל לראות התעבות של הלב ונפיחות בעורק הראשי המוביל מהלב לריאות. סימנים אלו מעידים על סבירות גבוהה להימצאות מחלת תולעי לב. צילומי רנטגן יכולים גם ללמד על מצב הלב, הריאות וכלי הדם. מידע זה מאפשר לצפות מראש סיכון מוגבר לסיבוכים הקשורים בטיפול.

 

 אלקטרוקרדיוגרם (ECG או EKG):

בבדיקת אלקטרוקרדיוגרם (א.ק.ג.) מתבצע רישום של הפעילות החשמלית של הלב. מבצעים אותה בעיקר כדי לאבחן שינויים בקצב הלב.

 

 אקוקרדיוגרפיה (אקו לב):

סריקה על-קולית של הלב מציגה תמונה של חדרי הלב ואף מבצעת הדמיה של תולעי הלב עצמן. הבדיקה יקרה ומבוצעת רק במספר בתי חולים וטרינריים, אך היא יכולה לאבחן תולעי לב במקרים בהם בדיקות אחרות לא נתנו תוצאה חיובית מובהקת.

   

לראש הדף

   

כיצד מטפלים בכלבים הסובלים מתולעי לב?

הטיפול בכלבים הסובלים מתולעי לב כרוך בסיכון מסוים, אם כי מקרי מוות כתוצאה מהטיפול הם נדירים. התרופה המשמשת לטיפול בכלבים חולים מכילה ארסן (זרניך). כמויות הארסן בתרופה מספיקות כדי להשמיד את תולעי הלב מבלי לסכן את הכלב יתר על המידה, ואולם כלבים הסובלים מתפקוד לקוי של הכבד או הכליות עלולים להיתקל בקושי בפירוק והפרשת הארסן. למרות הסתייגות זו, ברוב המכריע של המקרים (למעלה מ-95%) מוכתר הטיפול כנגד תולעי לב בהצלחה.

 

ישנם כלבים המגיעים לטיפול בשלב מתקדם מאוד של המחלה, לאחר שהתולעים חיו בגוף הכלב תקופה ממושכת והספיקו לגרום נזק משמעותי ללב, לריאות, לכלי הדם, לכליות ולכבד. בכמה מן המקרים הללו המחלה מגיעה לשלב מתקדם עד כדי כך שעדיף לטפל בנזק לאברים מאשר להסתכן בטיפול להשמדת התולעים. תוחלת החיים הצפויה לכלבים במצב כזה היא מספר שבועות או חודשים לכל היותר.

 

טיפול להשמדת תולעים בוגרות:

הכלב המטופל מקבל שתי זריקות, יום אחר יום. התרופה המוזרקת משמידה את תולעי הלב בלב ובכלי הדם הצמודים לו תוך כ-30 יום.

 

מנוחה מוחלטת היא מרכיב הכרחי בטיפול:

מספר ימים לאחר מתן הזריקות, מתות התולעים הראשונות ומתחיל תהליך של פירוק. התולעים המתפוררות נסחפות בזרם הדם אל הריאות, שם הן עוברות לכלי הדם הקטנים ונספגות בסופו של דבר על ידי הגוף. בתקופה זו קיים סיכון רב לשלומו של הכלב, ולכן חייבים לדאוג לרגיעה מוחלטת ולמנוע ממנו פעילות גופנית נמרצת במשך חודש שלם לאחר הטיפול. השבוע הראשון לאחר הזריקות הוא קריטי במיוחד, מכיוון שרוב התולעים מתות במהלך שבוע זה. כלבים חולים מאוד עשויים להמשיך להשתעל במשך 7-8 שבועות לאחר קבלת הזריקות.

 

בשבועות לאחר הטיפול הראשוני תיתכן במקרים חריגים מאוד תגובה חריפה המחייבת טיפול מיידי. יש לדווח לוטרינר ללא דיחוי על כל מקרה של איבוד תאבון, קוצר נשימה, שיעול חריף, שיעול דמי, חום ו/או דיכאון כללי. ברוב המקרים הללו מביאים טיפול אנטיביוטי, מנוחה בכלוב וטיפול תומך כגון עירוי נוזלים, תוצאות טובות מאוד.

 

טיפול להשמדת רימות (מיקרופילריה):

כחודש לאחר הטיפול להשמדת התולעים הבוגרות, על הכלב לחזור למרפאה ולקבל תרופה להשמדת הרימות. הכלב יישאר במרפאה למשך היום. כשבוע עד שלושה שבועות מאוחר יותר מבצעים בדיקה לאיתור רימות. אם כל הרימות הושמדו, הרי שהטיפול הושלם וניתן להתחיל בטיפול מונע. אם נותרו רימות במחזור הדם, יש לחזור על הטיפול כנגד הרימות.

 

ישנם מקרים של מחלת תולעי לב "סמויה", כלומר ללא רימות. במקרים כאלה אין צורך בטיפול המשלים הניתן חודש לאחר הטיפול הראשון, וניתן להתחיל בטיפול מניעתי מייד לאחר הזריקות להשמדת התולעים הבוגרות.

 

טיפולים נוספים:

כלבים הסובלים ממקרה חמור של תולעי לב עלולים להזדקק לטיפול נוסף באנטיביוטיקה, אספירין, סטרואידים, דיאטה מיוחדת, מְשַׁתְּנִים לניקוז נוזלים ובצקות ותרופות לשיפור תפקוד הלב, לפני הטיפול בתולעים.

 

גם לאחר השמדת התולעים, ישנם כלבים שיזדקקו לטיפול לכל ימי חייהם, בשל הפגיעה הקשה בלב. טיפול כזה יכול לכלול שימוש במְשַׁתְּנִים, תרופות לטיפול בלב, אספירין ותזונה מיוחדת דלת מלח ודלת חלבונים.

 

תגובה לטיפול:

מטפליהם של הכלבים מופתעים בדרך כלל לטובה מן השינוי שחל בכלב לאחר טיפול כנגד תולעי לב, במיוחד אם סימני המחלה כבר נצפו אצל הכלב קודם לכן. רוב הכלבים מתמלאים מחדש במרץ וחיוניות, תאבונם גובר והם עולים יפה במשקל.

 

כיצד ניתן למנוע הישנות של המחלה?

טיפול מוצלח להשמדת תולעי לב אינו סוף פסוק, מכיוון שהכלב יכול לשוב ולהידבק במחלה. מניעת הישנות המחלה מחייבת התמדה בתוכנית טיפול מונע כנגד התולעים.

   

לראש הדף