/* Milonic DHTML Website Navigation Menu Version 5, license number 187760 Written by Andy Woolley - Copyright 2003 (c) Milonic Solutions Limited. All Rights Reserved. Please visit http://www.milonic.com/ for more information. */

 

 

חיפוש

 

 

 

عربي

 
 

English

 
 

כלבים – דיספלסיה של מפרק הירך


דפי מידע

 

 

 
 

תוכן העניינים

 

הצטרפות
או תרומות

     

מהי דיספלסיה של מפרק הירך?

דיספלסיה של מפרק הירך הינה מחלה תורשתית. גורים הלוקים במחלה נולדים עם מפרק ירך (המפרק הקוקסופמורלי) בעל התאמה לקויה, וההליכה עם מפרק פגום מביאה בסופו של דבר לשינוי מבנה המפרק ולהתפתחות דלקת פרקים ניוונית הגורמת לכאב במקום. חומרת הצליעה המלווה את המחלה תלויה בהיקף השינויים הניווניים במפרק הירך.

 

האם מחלה זו ייחודית לגזעים מסוימים של כלבים?

דיספלסיה של מפרק הירך יכולה לפגוע בכלבים מרוב הגזעים הגדולים, אם כי היא מופיעה בעיקר בגזעים גדולים טהורים כגון כלב רועים גרמני, סנט ברנרד, לברדור רטריבר, פוינטר, סטר, מלמוט ורוטווילר. שכיחות המחלה אצל זכרים ונקבות זהה.

 

מהם הסימנים הקליניים ובאיזה גיל הם מופיעים?

הסימנים הקליניים האופייניים לדיספלסיה של מפרק הירך הם כאב בגפיים האחוריות, חוסר קואורדינציה ונטייה להימנע ככל האפשר מקימה מתנוחה של ישיבה או רביצה. קבוצות השרירים הגדולים של הגפיים האחוריות עלולות להתנוון עם הזמן. ברוב המקרים מתברר כי הקושי של הכלב להתרומם משכיבה נמשך כבר מספר שבועות או חודשים, ובסופם הופיעו צליעה וכאבים.

 

כפי שצוין לעיל, היקף דלקת הפרקים במפרק קובע בדרך כלל את חומרת הסימנים ואת קצב התקדמות המחלה. סימנים קליניים יכולים להופיע כבר בגיל 4-6 שבועות, אך אצל רוב הכלבים צליעה המופיעה בגיל שנה-שנתיים היא הביטוי החיצוני הראשון של המחלה. כלבים הסובלים מדיספלסיה קלה ודלקת פרקים מזערית במפרק יכולים להגיע לגיל 6-10 שנים לפני הופעת סימני הצליעה והכאב הראשונים.

 

כיצד מאבחנים את המחלה?

על סמך ההיסטוריה של המחלה, גזע הכלב והסימנים הקליניים ניתן להגיע לאבחנה שמעלה חשד לדיספלסיה של מפרק הירך. כלב גדול שהתקשה לקום במשך מספר חודשים ולבסוף החל לצלוע עונה על התיאור האופייני למחלה, אך גם לגבי כל כלב המסרב לקום צריך להתעורר חשד לדיספלסיה.

 

מכיוון שאותם סימנים קליניים יכולים להעיד גם על מחלות אחרות, אבחנה סופית של דיספלסיה של מפרק הירך מתקבלת אך ורק על בסיס תוצאות סדרת צילומי רנטגן שפותחה במיוחד למטרה זו. כדי לאשר או לשלול התפתחות דיספלסיה, מרדימים את הכלב בהרדמה קצרת טווח, משכיבים אותו על שולחן הצילומים ומצלמים מספר תנוחות וזוויות מוגדרות מראש. צילומי הרנטגן עוברים פענוח מקצועי להערכת העיוות במפרק והשינויים הניווניים שחלו בו (כתוצאה מדלקת הפרקים).

   

לראש הדף

   

כיצד מטפלים במחלה?

הגישה הטיפולית בכל מקרה נקבעת על פי חומרת הסימנים הקליניים והשינויים הניווניים במפרקים. הטיפול בדיספלסיה של מפרק הירך עשוי לכלול טיפול תרופתי, התערבות כירורגית או שילוב של השניים. להלן האפשרויות הקיימות כיום:

  

  טיפול בתרופות אנטי-דלקתיות:

ניתן להיעזר בתרופות שונות לשיכוך כאבים. פרצטמול (הנקרא גם אצטמינופן, אקמול ודקסמול) או אספירין יכולים להקל על חלק מן הכלבים. לעתים משתמשים גם בתרופות אחרות, ביניהן סטרואידים (קורטיזון) או תרופות לא סטרואידיות כגון רימדיל. לרוב התרופות תופעות לוואי שונות, ואת רובן יש לתת לכלב פעם או פעמיים ביום. איבופרופן גורם לגירוי חמור בקיבה אצל כלבים רבים, ולכן אינו מומלץ. למרבה הצער אי אפשר לחזות מראש איזו תרופה תועיל לאיזה כלב.

  

מכיוון שכך מציאת התרופה היעילה ביותר עבור הכלב מחייבת לפעמים סדרה של ניסיונות קליניים. כאשר בוחרים טיפול תרופתי לכלבים בעלי עבר של מחלות כליות או תפקוד כלייתי גבולי נדרש שיקול דעת זהיר במיוחד. רבות מתרופות אלה משפיעות לרעה על אספקת הדם לכליות ועלולות לגרום לכשל כלייתי. כאשר כליותיו של הכלב מתפקדות באופן תקין לחלוטין אין בדרך כלל מקום לחשש. כפי שעולה מן הנאמר לעיל, גם כלבים בעלי עבר של כיבי קיבה נמצאים בסיכון מבחינת טיפול תרופתי. הוטרינר שלכם מוסמך לקבוע את רמת הסיכון בכל מקרה. טיפול בתרופות אנטי-דלקתיות ניתן בשלושה מצבים עיקריים: כאשר הכלב מבוגר יחסית, כאשר ניתוח לא הביא להקלה מספקת במצבו, או כאשר לא ניתן לנתחו מסיבה כלשהי.

  

  התערבות כירורגית:

כיום נהוגים ארבעה ניתוחים עיקריים: חיתוך השריר הפקטיני (pectineal myotomy), חיתוך ראש עצם הירך (femoral head ostectomy), פיום משולש של האגן (triple osteotomy) והחלפת מפרק הירך. ניתוחים אלו מבוצעים על ידי מומחה לכירורגיה אורטופדית בבית חולים וטרינרי.

 

חיתוך השריר הפקטיני הינו ניתוח פשוט יחסית במהלכו חותכים שריר קטן היוצר לחץ על מפרק הירך. הניתוח אינו פוגע בתפקוד הגפיים ומביא להטבה משמעותית אצל חלק מהכלבים. במקרה ששני המפרקים פגועים ניתן לנתח את שני הצדדים בניתוח אחד. הכלב מחלים מן הניתוח תוך יום-יומיים. חסרונו של ניתוח זה בכך שהוא אינו מסייע לייצב את מפרק הירך ואינו מונע את המשך התפתחותם של השינויים הניווניים. לכן השפעתו זמנית, והכאב והצליעה צפויים להתחדש בתוך מספר חודשים עד שנים.

  

ניתוח אפשרי נוסף הוא חיתוך ראש עצם הירך (FHO - Femoral Head Ostectomy). מפרק הירך הוא מפרק כדורי המורכב מעצם בעלת ראש כדורי ותושבת עגולה. בניתוח זה מסירים את הראש הכדורי של עצם הירך. הניתוח נותן תוצאות מצוינות בכלבים קטנים, מכיוון שבעקבותיו נוצר "מפרק שניוני" בעל טווח תנועה מלא. לעומת זאת, המפרק השניוני המתפתח אצל חלק מן הכלבים הגדולים אינו מוצלח במיוחד. לכן ניתוח זה מבוצע בכלבים גדולים רק במקרים של דלקת פרקים חריפה או פריקת ירך, או כאשר ניתוחים אחרים אינם באים בחשבון בשל עלותם הגבוהה.

  

בפיום משולש של האגן חותכים את עצמות האגן בשלושה מקומות סביב המפרק. מסובבים את החלקים שנחתכו בניסיון לשפר את ההתאמה של התושבת – המכתש – עם ראש עצם הירך (הכדור) ומחברים אותם בחזרה בצורה שתאפשר תנועה חלקה ותקינה ללא חופש במפרק וללא כאבים. מדובר בניתוח יקר, הניתן לביצוע רק כאשר אין במפרק שינויים ניווניים כלשהם.

  

החלפת מפרק הירך נעשית בהליך דומה לזה המבוצע בבני אדם. מחליפים את המפרק הפגום בתותב נירוסטה מלאכותי המורכב מתושבת עגולה וראש כדורי. גם ניתוח זה יקר, אך הוא עשוי להבטיח שנים רבות של שימוש חופשי במפרק ללא כאבים. התותב המלאכותי נועד מלכתחילה להוות תחליף קבוע למפרק הפגום, אולם ישנם מקרים בהם הוא מתרופף לאחר תקופה מסוימת.

  

לראש הדף

   

האם ניתן למנוע התפתחות דיספלסיה של מפרק הירך בגורי כלבים?

ממחקרים רבים שנעשו בנושא זה עולה, ששחיקה התפתחותית של מפרק הירך מיוחסת לשילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. המחלה נחשבת למום תורשתי והרקע הגנטי שלה מורכב במיוחד.

 

לצד המרכיב הגנטי, נמצא שגורמים סביבתיים כמו האכלת יתר ופעילות גופנית מאומצת או מופרזת יכולים לחזק את הנטייה של הכלב (ובמיוחד של הגור) לפתח דיספלסיה של מפרק הירך. בשל המורכבות הרבה של המנגנון התורשתי של המחלה, חלוקות הדעות באשר לדרכים ולסיכויים להכחיד אותה.

 

להלן מספר הצעות מעשיות:

מומלץ לשקול תוכנית הזנה שתאט את קצב הגדילה. מספר הולך וגדל של מחקרים מצביע על כך שלכלבים המתפתחים במהירות רבה יש סיכוי גבוה יותר לפתח דיספלסיה של מפרק הירך. גורמים מוסמכים רבים ממליצים להאכיל גורים בסיכון גבוה במזון למבוגרים כדי להאט את גדילתם. הגורים עתידים בכל מקרה להגיע לגודל הגוף המלא של בני אותו הגזע, אך בקצב מואט יותר.

 

יש למנוע מגורים בסיכון גבוה הנמצאים בתקופת הגדילה המהירה פעילות גופנית מיותרת. ריצות וקפיצות במידה מופרזת מעצימים ומחריפים מאוד כל ליקוי במבנה מפרק הירך. אין צורך להתייחס לגור כאל בעל מום או נכה, אך ריצות ארוכות או מרדפים ממושכים אחר כדור וצעצועים יכולים לגרום נזק למפרקיו.

 

הרבעת כלבים אינה נחשבת צעד נבון או אחראי מבחינתם של כלבים בכלל, מנימוקים רבים. הרבעת כלבים בעלי מפרקי ירך פגומים, ואשר עתידים להוריש את הדיספלסיה של מפרק הירך לצאצאיהם, היא חוסר אחריות ממדרגה ראשונה. בשום מקרה אין לאפשר לכלב שאובחן כסובל מדיספלסיה של מפרק הירך להביא צאצאים לעולם.

   

לראש הדף