/* Milonic DHTML Website Navigation Menu Version 5, license number 187760 Written by Andy Woolley - Copyright 2003 (c) Milonic Solutions Limited. All Rights Reserved. Please visit http://www.milonic.com/ for more information. */

 

 

חיפוש

 

 

 

عربي

 
 

English

 
 

כלבים סירוס


דפי מידע

 

 

 
 

תוכן העניינים

 

הצטרפות
או תרומות

  

מהו סירוס ומתי מומלץ לבצעו?

סירוס הנו הליך כירורגי במהלכו מעקרים את הכלב הזכר על ידי הסרת שני אשכיו. מומלץ לסרס גורי כלבים בגיל 3 עד 8 חודשים, כאשר הם קרובים לבגרות מבחינת התפתחותם המינית אך טרם פיתחו הרגלים זכריים בלתי-רצויים (אם כי ניתן כמובן לבצע את הסירוס בכל גיל). מחקרים שעקבו אחר תוצאות סירוס בגיל צעיר יותר, כשמונה שבועות ("early-age neuter") הגיעו למסקנה שהסירוס המוקדם בטוח גם הוא ואינו גורם להופעת בעיות התנהגותיות או גופניות כלשהן.

 

מדוע מסרסים כלבים זכרים?

הסירוס מומלץ כאמצעי למניעת סרטן, בעיות בבלוטת הערמונית (פרוסטטה) ובעיות התנהגותיות.

 

הסירוס מונע התפתחות סרטן אשכים. כן מונע הסירוס התפתחות אדנומות פריאנליות (גידולים שפירים באזור פי הטבעת) ובקע פריאנלי (בקע באזור פי הטבעת).

 

הסירוס מונע את סרטן הערמונית ומחלות ערמונית נוספות. הגדלה של בלוטת הערמונית מתרחשת בגיל מתקדם אצל רוב הכלבים הזכרים שאינם מסורסים, וגורמת לכאב, לקושי בהטלת שתן, להופעת דם בשתן, לעצירות ולקושי בהליכה. סיכויי ההחלמה מסרטן הערמונית קלושים מאוד בדרך כלל.

 

בעזרת חוש הריח המפותח מאוד, מסוגל כלב לזהות כלבה מיוחמת ממרחק רב. תגובות אופייניות כוללות מתיחות ועצבנות, ירידה בהיענות שלו לבעליו ולעתים אף גילויי תוקפנות. אם רק יוכל, ינסה לנהוג על פי הדחפים המיניים שלו ויצא לשוטט. כלב המסתובב חופשי נחשף לסכנת תאונות דרכים ועלול להיקלע לקרבות עם זכרים אחרים. כלב פורה נוהג לסמן את מרחב המחיה שלו על ידי השתנה על כל חפץ המצוי בו. הוא עלול אפילו לחזור להשתין בבית למרות שעבר אילוף טוב להרגלי ניקיון.

 

מהן ההשלכות של הסירוס?

רמת ההורמון הזכרי טסטוסטרון, האחראי להתפתחות המאפיינים הזכריים, צונחת בתוך זמן קצר לאחר הסירוס. התוקפנות כלפי כלבים אחרים צפויה לרדת, והציות לבעלים עתיד להשתפר.

 

כלבים מסורסים נשארים קרוב יותר לבית ואינם מכלים את זמנם בחיפוש אחר נקבות מיוחמות. הם משוטטים פחות, נקלעים פחות לקרבות, ולכן גם נפצעים פחות.

 

כלב מסורס סובל מפחות בעיות רפואיות, תוחלת החיים הממוצעת שלו גבוהה יותר, הוא אינו תורם לבעיית ריבוי היתר של בעלי החיים והוא מחזיר אהבה למטפליו ומעניק להם סיפוק רב יותר.

 

שמעתי ש...

כלבים מסורסים מפתחים עצלות ונטייה להשמנה.

לא נכון. השמנה נגרמת על ידי חסר בפעילות גופנית ועודף מזון. מחובתם של המטפלים להגביל את צריכת המזון של הכלב.

 

כלבים מסורסים לוקים בדלקות בשלפוחית השתן (cystitis) ובאבנים בכיס המרה בשכיחות גבוהה יותר.

לא נכון. ממצאים רפואיים שוללים טענה זו.

 

לראש הדף

  

מה כולל תהליך הסירוס של כלבלב?

כיוון שמדובר בניתוח אלקטיבי, יש לבצעו כאשר הכלבלב בריא ולאחר שסיים את סדרת החיסונים לגורים. הסירוס בגיל צעיר ככל האפשר מקל על הכלבלב באופן כללי ומקצר את זמן ההחלמה.

 

הליך כירורגי זה מחייב שימוש בסמי הרדמה. ציוד הניטור המתקדם וסמי ההרדמה החדישים הנמצאים בשימוש במרפאות ובבתי חולים וטרינריים מודרניים מקטינים מאוד את הסכנה הכרוכה בכל הרדמה, אם כי רמת סיכון מסוימת קיימת בכל מקרה.

 

הניתוח מתבצע בסביבה נקייה מחיידקים, לאחר גילוח ורחיצה כירורגית של אזור כיס האשכים. מבצעים חתך אחד בקדמת כיס האשכים, דרכו מסירים את שני האשכים. חבל הזרע נקשר כדי למנוע דימום. העור מאוחה על ידי תפירה.

 

הכלבלב מקבל משככי כאבים כדי למנוע סבל מיותר, ונשאר להשגחה במהלך ההתאוששות מן ההרדמה.

 

יש למנוע מן הכלב מזון משעה 18:00 בערב הקודם לניתוח, ומים מחצות הלילה שלפני הניתוח.

 

הכלב יובא בדרך כלל לבית החולים הוטרינרי בבוקר הניתוח, וברוב המקרים יוכל להשתחרר באותו היום בשעות אחר הצהרים המאוחרות, או ביום המחרת.

 

אין להגיש לכלב מזון ומים בשעה הראשונה שלאחר השיבה הביתה. בהמשך הערב יש לתת לכלב כמויות קטנות של מזון ושתייה, ולחזור לשגרת האכלה רגילה בבוקר המחרת. עד אז צפוי שהשפעת ההרדמה תתפוגג לחלוטין.

 

החזקת הכלב בבית למשך שבוע, הגבלת פעילותו והוצאתו לטיול קשור ברצועה, יבטיחו לו את המנוחה הנדרשת ויאפשרו לעקוב אחר החלמתו ולזהות מוקדם ככל האפשר התפתחות אפשרית של נפיחות או דימום. נפיחות בכיס האשכים שכיחה אצל כלבים בוגרים מזנים גדולים או כלבים פעילים במיוחד, ולכן אצל כלב כזה יש להקפיד יותר מן הרגיל על מנוחה ורגיעה, ולמנוע ממנו ללקק את התפרים.

 

מהי טמירות אשכים (קריפטורציד) ובמה שונה הטיפול במקרה כזה?

טמירות אשכים הינה מצב בו אחד האשכים של הכלב הזכר או שניהם לא ירדו למקומם המיועד בכיס האשכים. בדרך כלל נודדים האשכים אל כיס האשכים בשבועות הראשונים לחיי הגור במסגרת ההתפתחות הגופנית הרגילה. אשך טמיר אשר לא הגיע למקומו המיועד, עלול להסתתר בכל מקום שהוא באזור הכליות, בחלל הבטן, בטבעת המפשעתית, או מחוצה לה מתחת לפני העור.

 

סיכויי התפתחות סרטן בגיל מתקדם באשך או אשכים טמירים גבוהים יותר, וטמירות אשכים עוברת בתורשה. לכן חשוב במיוחד שלא להשתמש בכלבים כאלה להרבעה, ומומלץ מאוד לסרס אותם על מנת למנוע התפתחות סרטן.

 

סירוס כלב הסובל מאשך טמיר מחייב ניתוח מקיף יותר, ממושך יותר ולכן גם יקר יותר, ועשוי לכלול פתיחת הבטן לאיתור האשך.

  

לראש הדף