כנס וסדנאות 2003

"חי" ו"הכל חי" משתפות פעולה עם ממשלת ישראל

		ד"ר נורית שרלין, ראש המרכז ללימודי סביבה במכללת הגליל המערבי, שארגנה את ההשתלמויות לווטרינרים; נינה נייטלזון, מנהלת עמותת חי; ד"ר גידי ציפורי, האחראי להכשרת וטרינרים רשותיים; ד"ר משה חיימוביץ', מנהל השירותים הווטרינריים בשדה

כתוצאה מהכנס שנערך ביולי 2003, בחסות משותפת של חי, הכל חי ומשרדי הבריאות, איכות הסביבה והחקלאות בישראל, הסכימו השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות להפסיק את השימוש ברעל העצבים האכזרי סטריכנין, שגורם למוות איטי ומכאיב, ולהחליפו בשיטות הומניות ללכידת בעלי חיים ולטיפול בבעיית החיות המשוטטות. זוהי הפעם הראשונה שהשירותים הוטרינרים שיתפו פעולה עם עמותה להגנת החי כדי לשפר את הטיפול בבעלי חיים.

חינוך בקרב הבדואים

בכנס התגבשו יוזמות חשובות, שאחת הבולטות שבהן היא שיתוף פעולה בין עמותת הכל חי לבין רשות הטבע והגנים. זאת במטרה להעביר תוכנית חינוכית בקרב הבדואים – שמחזיקים מספר רב של כלבים לא-מחוסנים, המגיעים גם לאיזורים צפופי אוכלוסין – וכן לעקר/לסרס ולחסן את כלביהם. מרפאת העיקורים/סירוסים הניידת של עמותת הכל חי תגיע במיוחד אל לב המדבר, כדי לטפל בשורש הבעיה.

כלבת

כמעט כל האיזורים בישראל מוכרזים כמוכי-כלבת, ובמשך השנים מתו בה בני אדם מהמחלה. כלבים שעלולים לשאת את נגיף הכלבת נכנסים בלילות לאיזורים מיושבים, בחיפוש אחר מזון. חלק מהכלבים הללו באים מיישובים בדואים ומאיזורי הרשות הפלסטינית, שבהם פעולות המניעה נגד כלבת מצומצמות. מאחר שקשה מאוד ללכוד את הכלבים הללו, הם מהווים איום פוטנציאלי לבריאות האדם. מסיבה זאת, וטרינרים רשותיים טענו שהשימוש ברעלים חיוני כדי להגן על הציבור.

איסור על הרעלות סטריכנין

עובדי הרשויות נוהגים לפזר פיתיונות מורעלים בשטח. בעלי חיים אוכלים את המזון המורעל, סובלים מפרכוסים ומתים מחנק. תהליך המוות אורך עד 24 שעות. לפי הערכות של גורם ממשלתי בישראל, הווטרינרים הרשותיים בישראל משתמשים בכל שנה ב-30,000 עד 40,000 מנות סטריכנין. בדרך כלל, משתמשים בשתי מנות סטריכנין לכל כלב. חיות מחמד, וגם חיות משוטטות, סובלות ומתות מהרעל האכזרי המפוזר בפיתיונות. הרעל לא מתפרק ונותר איום על בעלי החיים במשך שנים. פיתיונות שהושארו בשטח מושכים בעלי חיים אחרים, וגורמים גם להם מוות איטי ומלא סבל. אבל עתה הסכימו השירותים הווטרינריים לאסור על השימוש בסטריכנין ולהחליפו בחומר להמתות חסד שבו נעשה שימוש בבתי מחסה בארה"ב. זאת לאחר שיסתיים ניסוי שדה בשימוש בחומר זה. השימוש בחומר זה לצורך המתה נטולת כאב הוא צעד זמני, עד שהחיסון האוראלי נגד כלבת יופץ בכל רחבי האיזור.

בכנס, שנערך ב-8 ביולי, ובהדגמות שנערכו בהסגרים עירוניים לאחר מכן, השתתפו וטרינרים רשותיים מכל רחבי הארץ, וכן וטרינרים העובדים בבתי מחסה ובגופי ממשל שונים.

בזמן ההפסקה: וטרינרים רשותיים ווטרינרים של בתי מחסה שהשתתפו בכנס

הדוברים בכנס

ד"ר ג'ון מולסבי, וטרינר וראש היחידה להגנת בעלי חיים במדינת קולורדו, הרצה בכנס על צעדים הומניים לבקרה על אוכלוסיות בעלי חיים בארה"ב. ד"ר מולסבי הדגיש, כי הגישות העיקריות המקובלות בארה"ב הן חינוך וחיסון, ולא הרעלות. בכנס הרצתה גם ד"ר שרה לוין, וטרינרית ומנהלת מרפאת העיקורים/סירוסים הניידת של עמותת הכל חי. ד"ר לוין הציגה את פרויקט "קהילה לדוגמה", שאותו יזמה העמותה, והכולל שילוב של תוכניות חינוכיות בבתי ספר ובמרכזים קהילתיים וסירוס/עיקור מוזלים במרפאה הניידת. פרויקט זה הוא בבחינת פתרון ארוך-טווח לבעיית ריבוי היתר של חיות משוטטות בישראל, ומציע טיפול נאות ואחראי בבעלי חיים.

מר ניקולס גילמן, מומחה לשיטות לכידה הומניות מחברת Animal Care and Equipment Services, הציג את השיטות החדשניות ביותר ללכידת כלבים. בהרצאתו הוא סקר נושאים כמו כיצד יש להתקרב לכלבים משוטטים וכיצד לירות חיצי הרדמה, המאפשרים ללכוד את הכלבים במהירות ובאופן הומני, כדי שניתן יהיה להחזירם לבעליהם או למצוא להם בתים מאמצים. הציוד המומלץ כיום הוא חיצים קטנים וקלי-משקל, הנורים במהירות איטית, ולא החיצים המהירים והגדולים שעלולים לפצוע את בעל החיים ולפגוע בו. מר גילמן המליץ על שימוש בחומרי הרגעה וטשטוש מהירים יותר, כדי להבטיח שניתן יהיה ללכוד את בעל החיים, כך שלא יימלט וימות מזיהום כתוצאה מפציעת החץ (בעיה שהיתה נפוצה בשימוש בחיצים ארוכים ומהירים). נציגי רשויות בישראל דיווחו, כי בשיטות הלכידה הישנות, הם התקשו ללכוד כ-80 אחוזים מהכלבים שחיצי הרדמה נורו לעברם.

ניק גילמן מחברת ACES		דאג פאקמה מה-     American Humane Association

בכנס הרצה גם מר דאגלס פאקמה מה-American Humane Association, מומחה להמתות חסד. מר פאקמה סיפק מידע בדבר השיטות והחומרים ההומניים ביותר להמתות חסד, המקובלים בבתי מחסה בארה"ב, וגם הדגים את השימוש בהם במצבים שונים.

רקע

מאז הקמת עמותת חי בארה"ב ב-1984, פעלה העמותה להחלפת ההרעלות ההמוניות בשיטות הומניות, ובהן השימוש בחיסון האוראלי לחיות בר – השיטה היחידה שהוכחה כיעילה בהתמודדות עם מחלת הכלבת הקטלנית. כיום משתמשים בחיסון האוראלי בישראל, והאיחוד האירופי סיפק מימון לשימוש בחיסון זה גם באיזורי הרשות הפלסטינית. פקידי ממשל בישראל סמוכים ובטוחים, כי שיתוף פעולה הדוק יותר בין המדינות באיזור יאפשר להפיץ את החיסון האוראלי בכל המזרח התיכון.

בנוסף לכך, עמותת חי השיגה מארגון הבריאות העולמי ומגופים מקצועיים אחרים מידע ומסמכים הקובעים כי הרעלה היא אמצעי בלתי יעיל במלחמה בכלבת, ועלולה אף לגרום להתפשטות המחלה. חי ייבאה את חומר המתת החסד פנטל כדי להחליף את השימוש ברעלים בהסגרים רשותיים. חי סיפקה לבג"ץ עדויות מומחים מפתולוגים וטרינרים ברחבי העולם, שקבעו כי תרדמון, הרעל שבו משתמשים וטרינרים רשותיים להמתת חתולים, הוא אכזרי. העמותה קראה לווטרינרים ברחבי העולם, לרבות את באי הכנס הווטרינרי בירושלים, לגנות את השימוש שעושה ישראל ברעלים. עמותת חי, שנתנה חסות לתוכניות חינוכיות רבות ב-19 שנות פעילותה בישראל, מגייסת כעת כספים לצורך פרויקט חינוכי בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל.

תרומתכם תאפשר לקיים כנסים והשתלמויות בעתיד.