עורות של תנינים וזוחלים אחרים

דף מידע

מעצבים וצרכנים אוהבים עור זוחלים בשל מגוון המרקמים שבו וברק הצבעים השקופים הזוהרים, המשמשים בתהליך הגימור. יצרנים משווקים עור נחשים ועור תנינים, כמו גם עורות של זוחלים אחרים המשמשים לייצור יוקרתיים ויקרים כגון נעלים, ארנקים, ארנקי גברים, מעילים, וקישוטי כובעים וכפפות.

עורותיהם של מיליוני זוחלים מיוצאים, מיובאים או מוברחים כל שנה;מסחר זה מהווה הפרה של ההסכמים הבינלאומיים המגנים על זנים בסכנת הכחדה. אחרי כלי נשק וסמים, הברחת בעלי חיים אקזוטיים חיים מהווה שוק שחור, השלישי בגודלו בעולם. בעלי החיים ניצודים באורח לא חוקי בטבע, ומגודלים בצורה בלתי חוקית בחוות תעשייתיות. הם מגיעים מוויטנאם, אינדונזיה, תאילנד, ניו זילנד, סרי לנקה, הודו, סין והפיליפינים. הם נשלחים דרך מקסיקו, סינגפור, יפן וטאיוון בדרכם אל שווקי ייצור גדולים בארצות הברית, האיחוד האירופאי, קנדה וסין.

תנינים בשבי

יוזמות מסחריות המוקמות כדי לגדל תנינים מושכות עניין חדש. חוות תעשייתיות אלה, המוקמות על אדמות שאינן ניתנות לעיבוד או בשולי ביצות, ואשר אינן כפופות לתקנות כלשהן, משתמשות בבעל חיים עם פוטנציאל עצום לניצול. בתוכניות לריבוי בשבי, אשר בהן שעור התמותה הוא 10 אחוז בלבד, התנין גדל במהירות ומגיע לגודל בר שיווק בגיל צעיר (אורכו כ- 1.5 מטר עד 2 מטר ויותר בגיל 3 שנים). תנינים צעירים שזה עתה בקעו גדלים באזורי גידול מיוחדים (מכלאות האכלה), גדולים מספיק כדי להכיל אותם בבגרותם. המתקנים עשויים מבטון בגובה נמוך, עם לוחות גג תלויים, המאפשרים האכלה בטוחה והריגה קלה. לאחרונה נבנו מספר חוות לצד עסקי גידול תרנגולות, וכך יכולים מגדלי התרנגולות להיפטר מחמישה עד ששה אחוז מהתרנגולות אשר מתות לפני הגיען לשחיטה. קבורת תרנגולות מתות או שרפתן כפופה לתקנות מחמירות מאד, והיא מהווה מעמסה עבור המגדלים, ולכן האכלתן לתנינים היא פתרון נוח.

בהגיעם בערך לגיל שלוש, המגדל הורג את התנינים שלו כדי להשתמש בעורם ובשרם. העובד עומד מעל בעל החיים ומכה בראשו באלה, 6 או 7 פעמים, כדי להמם אותו. אחר כך הוא מבצע חתך עמוק בצווארו של התנין ומושך את העור לאחור מעל לגוף. והתנין ננטש כך למות, לגסיסה שעשויה להימשך אפילו שעתיים, כשהתנין מתפתל מייסורים לפני שהוא סוף סוף מאבד את הכרתו.

תנינים מגודלים בישראל מזה עשרים שנה, ועורם מעובד, בין השאר למוצרי עור. מאז שנת 2000 נכנסה סין לשוק זה עם תפוקה שנתית של 80,000 עורות (ובכך הרחיקה את ישראל למקום אחרי דרום אפריקה). הציפיות היום הן של תפוקה שנתית עולמית של יותר משני מליון עורות, אולם מספר זה אינו לוקח בחשבון את ההברחה הלא חוקית של זנים נוספים של תנינים, כגון התנין ההודי שאורכו 3 מטר, דרקון קומודו האינדונזי, הלטאה הפיליפינית, או הטואטרה הניו זילנדית, הנדירה מאד. תנינים מסוגלים לחיות 30 עד 50 שנה.

נחשים

אנשים מפחדים מאד מנחשים, פחד המוטבע בהם למרות העובדה שרוב הנחשים ביישנים מאד, אינם מזיקים, ונמנעים מכל מגע עם בעל חיים הגדול מהם. ובו בזמן, עורם של הנחשים מושך ונחשב, על ידי צרכנים רבים, מתאים ללבוש ועזרי לבוש. בשל כך משווקיםבגדים ונעליים עשויים מעור נחשים כמוצרי עלית, על ידי מעצבי האופנה. בשל הטענה שהם נדירים וחריגים כל כך, הם גובים מחירים גבוהים מאד עבור פריטי יוקרה. דפוסים מעניינים, מרקמים מיוחדים, מגוון גדול של צבעים ומראה מבריק מוסיפים לפיתוי.

באזורים מסוימים בהודו הכפריים אוספים נחשים ארסיים כדי לחלוב את הרעל שלהם, ולכן הם מומחים בטיפול בבעלי חיים מהירים ומסוכנים. בעונת ההזדווגות בחורף הנחשים מצויים בכל מקום וקל לתפוס אותם. פעילות זה מספקת להם הכנסה שוטפת, בעיקר כאשר הם לוכדים קוברה ופיתון, אולם איסוף ומסחר אלה נאסרו מאז 1972 על פי צו ההגנה על חיות הבר בהודו. כאשר פקחי חיות הבר מגלים משלוחי עורות, או אפילו מוצרים גמורים, הם מוחרמים ונשרפים על ידי מחלקת היערות. חקיקה דומה (נפאל 1957, תאילנד 1960) מצויה בכל רחבי אסיה, אולם מתעלמים ממנה.

כאשר הנחש נתפס, הוא ממוסמר לעץ באמצעות מסמר המועבר דרך צווארו, ואחר כך הצייד חותך חתך קטן מתחת לראשו וחתך גדול עד לבטנו. הוא אוחז בעור למעלה ומושך אותו כלפי מטה בחתיכה אחת. הנחש ננטש למות, וגסיסתו עשויה להימשך יומיים עד שלושה ימים.

בסין ניתן להשיג נחשים בשווקים פתוחים בכפרים, עם התוצרת הרגילה. הם מוצגים למכירה בכלובים גליליים שטוחים, 10 עד 20 נחשים בכל כלוב כזה. כאשר לקוח בוחר אחד מהם, המוכר דורך על ראשו של הנחש וכך הוא מחזיק אותו במקומו; ואז הוא חותך את גופו מאחורי הראש ומשחרר את העור. הנחש, עדיין מתפתל, מונח הצידה בשקית ניילון למכירה כבשר, או שהוא נלקח הביתה לארוחה.

נחשי צפע, קוברה, קרייטים (נמש ארסי), ופיתונים חיים 20 עד 30 שנה. בדרך כלל הם נתפסים בעונת ההזדווגות. הנחש מגיע לבגרות מינית בגיל 3 או 4.

מסחר בזוחלים חיים

המסחר בזוחלים חיים מקרב את כמה מהזנים המצויים בסכנת הכחדה חמורה לסף השמדה. בדרך כלל לא קיימות תקנות החלות על מסחר זה, ורק מספר קטן של זנים כאלה מופיע בנספח 1 או 2 לאמנת המסחר הבינלאומי בזנים המצויים בסכנת הכחדה (CITES). אספנים מתמחים דורשים דוגמאות של היצורים הנדירים ביותר בעולם, ובכך הם מעודדים איסוף בלתי חוקי והברחת זנים ייחודיים. המחירים עשויים להגיע לעשרות אלפי דולרים (דרקון קומודו – 30,000 דולר; תנין סיני – 15,000 דולר) עבור בעלי חיים אשר נלכדו עבור השוק השחור בטבע, והועברו לאירופה, צפון אמריקה ויפן.

האמנה נעדה להגן על בעלי חיים, אך היא מתירה הקמת חוות תעשייתיות לגידול חיות בר. דוגמה לכך היא משלוח של נחשים חיים אשר נלכדו לאורך הגבול בין וייטנאם וסין, בכפר וין סון. הכפריים המקומיים גידלו נחשים, ופקח יערות גילה שלא היו בידיהם הרשיונות המתאימים ליצוא בעלי חיים בעודם בחיים. מנהיגי הכפר הצליחו לזייף הסכם עם פקידי המכס, כך שהכפריים יוכלו לייצא את הנחשים שלהם בעתיד, בצורה חוקית. הוכנה תוכנית לפיקוח על כפריים האוספים נחשים מהטבע כדי להשתמש בהם להרבעה, ואחר כך משחררים אותם אל הג'ונגל, אחרי שנוצרה כבר אוכלוסייה גדולה בשבי. כך עמד מפעל ריבוי הנחשים בדרישות האמנה, העוסקות ביצוא זנים הנתונים בסכנת הכחדה, משום שבעלי החיים לא נלכדו בטבע. היום מספק גידול הנחשים התעשייתי פרנסה עבור 700 מתוך 1,100 המשפחות שחיות בכפר זה.

נכון שדרישות האמנה מולאו, אולם היא העניקה אישור לניצול רב עוד יותר של בעלי חיים. לרוע המזל תוכניות גידול חיות הבר, המאושרות על ידי האמנה לסחר הבינלאומי בזנים נכחדים, מתבססות היטב, ולמרות שהן מפסיקות את הסחר הלא חוקי היום, בטווח הארוך, מספר גדול בהרבה של בעלי חיים יעונו ויומתו.