מוטות הכלוב בלי הרף מול עיניו, נדמה לו, רק מוטות יש לפניו – מעבר למוטות אין דבר.   זה הלוכו הרך, גמיש ועז, אשר בקטן המעגלים יסב, הוא כמו רקוד של כח סביב מרכז שבו רצון אדיר המום נצב.   רק לפעמים, אין קול, יהי נפתח מסך של אישונו, תחדר תמונה בין אבריו, בשקט שנמתח – ובתוך לבו גוועת ואינה. — הפנתר,  ריינר מריה רילקה תרגם משה הנעמי (זינגר)

בהשוואה לתעשיות המזון, הביגוד וחיות המעבדה, מספרם של בעלי החיים הסובלים מהתעללות כדי לספק בידור ובילוי לאדם קטן יחסית, אך תעשיית השעשועים עדיין פוגעת פגיעה קשה ואף קטלנית במיליוני בעלי חיים מדי שנה. חלקם, כגון השוורים המקפדים את חייהם על מזבח מלחמות השוורים (corrida), הנחשבות לאומנות ספורטיבית לאומית בספרד, עוברים לעיני הצופים מסכת של עינויים עד לצאת נשמתם, אך גם אתרים "תמימים" לכאורה, כמו גני חיות, מעורבים לא אחת בניצול לרעה של בעלי חיים ובהתעללות בהם.

השימוש בבעלי חיים בתעשיית הפנאי מתחלק למספר קטגוריות. חלק מאתרי הביקור והבילוי מתבססים אך ורק על חיות פרא או בעיקר עליהן. בקטגוריה זו נכללים גני חיות, קרקסים רבים ודולפינריומים. סוגי בידור אחרים, כגון מלחמות שוורים, מירוצי סוסים ותחרויות רודיאו מתנהלים על גבן של חיות בית בלבד. ניתן לסווג את אפיקי הניצול של בעלי החיים גם על פי אופיים או מטרתם המוצהרת. גני חיות ותצוגות בעלי חיים ימיים באקווריומי ענק מתהדרים בערך חינוכי, בעוד ההתעללות בבעלי חיים במירוצי סוסים ומלחמות שוורים נעשית אך ורק לשם ה"שעשוע".

לצד ההתעללות הגלויה, הכוללת בין היתר הלקאת חיות פרא בשוט בקרקסים או פגיעה פיזית בבעלי חיים במרוצים או במשחקי רודיאו, פוגעת תעשיית הבידור בבריאותם וטובתם של בעלי החיים גם בדרכים פחות בולטות לעין. הגורמים השונים העוסקים בבילוי ובבידור אינם מסוגלים כמעט, אם בכלל, להעניק לחיות הבר טיפול ואחזקה מתאימים. קרקסים, לדוגמא, נעים ממקום למקום מדי יום ואינם יכולים לספק לבעלי החיים שברשותם תנאי מגורים הולמים, אך גם בגני חיות מודרניים, נאלצות חיות טרף וחיות בר אחרות הרגילות לגמוא מרחקים עצומים בטבע, להסתדר במרחב מחיה קטן ומגודר. יתירה מכך, גני חיות רבים עדיין מרכיבים את עיקר אוכלוסייתם מבעלי חיים הנחטפים מן הטבע, ותורמים בכך להידלדלות אוכלוסיית חיות הבר. הדוברים הרשמיים מטעם גני החיות אמנם טוענים שיש לצפייה בחיות הבר ערך לימודי וחינוכי חשוב, אך הילדים הצופים בבעלי החיים הכלואים מאחורי סורגים, בכלובי רשת או בשטחים פתוחים קטנים יחסית המכונים "פארקי ספארי" יכולים למעשה ללמוד מעט, אם בכלל, על התנהגותן וסביבתן הטבעית של חיות אלה בטבע. במקרה הטוב הם זוכים לעקוב אחר התנהגות מלאכותית ומאולצת הנגזרת מן התנאים ומעידה אך במעורפל על היכולות המלאות של מינים אלה במרחבי בראשית מהם נאספו.

חקיקה תקדימית של בית המשפט העליון בישראל הצליחה למנוע חלק ניכר ממקרי ההתעללות בבעלי חיים במופעים ובקרקסים. בשנת 1997 אסר בית המשפט את קיומם של קרבות תנינים ובני אדם באתר הנופש בחמת גדר (ראה חוק צער בעלי חיים – הגנה על בעלי חיים). בפרשנותם לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994, קבעו השופטים כי פעילות של אדם הגורמת נזק לבעלי חיים תיחשב להתעללות, אלא אם כן היא מקדמת "ערך חברתי ראוי". במקרה של מופעים כגון קרב תנין באדם, לא מצא בית המשפט "ערך חברתי פודה" כהגדרתו, המסוגל להצדיק את הנעשה לתנין, ופסק שהקרבות עונים על הגדרת החוק לעינוי, התעללות והתאכזרות.

למרות שהחלטת בית המשפט העליון התייחסה במפורש לקרבות אדם-תנין בלבד, יש לפסיקתו השלכות רחבות בהרבה. השלטונות בישראל הבינו מיד מהם הערכים העומדים בבסיס החלטת בית המשפט, ואסרו תוך זמן קצר סוגים נוספים של מופעי חיות בר. בשנת 2000 החליטה רשות הטבע והגנים, הרשות הניהולית האחראית ליישום אמנת CITES המסדירה את הסחר הבין לאומי במינים של חיות בר הנתונים בסכנה (Convention on International Trade in Endangered Species), לאסור את השימוש בחיות פרא בקרקסים המופיעים ברחבי ישראל. מאז לא התירה המדינה לקרקסי חיות בר (המציגים ללא כל הגבלה אף במדינות בעלות היסטוריה ארוכת שנים של הגנה על בעלי חיים, כגון בריטניה) להיכנס לישראל ולהציג מופעים בתחומה.

למרבה הצער, בעלי החיים ממשיכים עדיין להתענות באתרי הבילוי בישראל למרות פסיקת בית המשפט העליון. אלפי חיות בר מוחזקות בישראל בגני חיות ובפינות חי (מתחמים בקיבוצים וברשויות מקומיות קטנות המתפקדים כגני חיות בקנה מידה קטן). הטיפול בבעלי החיים בפינות חי רבות לקוי במיוחד, והחיות המוחזקות בהן מפגינות לעתים קרובות סימני עקה ומצוקה ודפוסי התנהגות סטריאוטיפיים, המאופיינים בעיקר בפעילות חזרתית חסרת תכלית.

בשנים האחרונות נחשפו מספר מקרים של סחר בחיות שניצודו בטבע. באחד המקרים, התברר שפארק הקופים ביער בן שמן ייבא קופי סנאי שניצודו בטבע בדרום אמריקה. פארק הקופים עמד בקשר הדוק עם חוות בי.אף.סי. במושב מזור המגדלת קופים באופן תעשייתי (ראה ישראל: צומת חשוב בסחר הבינלאומי בקופים לניסויים). למרות מעורבותו של הפארק בסחר בקופים שנחטפו בטבע, העניקה רשות הטבע והגנים לחלק מן הפארק מעמד של "מקלט לקופים".

סבלם של בעלי החיים נמשך גם במופעי בידור. אמנם נאסר על קרקסים המופיעים בישראל להציג חיות פרא, אך מותר להם לקיים מופעים בהשתתפות חיות בית, בכפוף לקבלת היתר הממונה על צער בעלי חיים מטעם השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות. קרקס אירופה שהגיע לישראל בשנת 2003 קיבל את אישור הממונה להציג מופעים בהשתתפות כלבים, חתולים וסוסים. רק לאחר פתיחת סדרת ההצגות בקרקס, נודע לממונה באמצעות תלונות של פעילים למען בעלי החיים כי באחד הלהטוטים נדרשים חתולים לקפוץ דרך חישוק בוער. על פי דיווחי הצופים בקרקס, נמשכה הצגת להטוט זה גם לאחר שנאסרה מפורשות על ידי הממונה. יתירה מכך, השירותים הווטרינריים התירו לקרקס להחזיק את בעלי החיים שלו בתת-תנאים שלא עמדו בדרישות השירותים הווטרינריים. מצד שני, ערים מסוימות בישראל אסרו על הופעת קרקסים שמשתמשים בבעלי חיים.

תחום נוסף הצובר פופולריות בישראל הוא תחום מירוצי הסוסים ומופעי הרודיאו, ולאחרונה אף נשקלת בממשלה האפשרות לעגן בחוק הימורים במירוצי סוסים.

   תיאור מצויין של היסטוריית השימוש בבעלי חיים לצרכי בידור מימי רומא העתיקה ועד המאה העשרים מופיע בספר The Rose-Tinted Menagerie ("הביבר בגוון השושן") (באנגלית)