תעשיית מרוצי הסוסים מפרסמת עצמה כ"אפופת זוהר", אולם במציאות, ניצול, פגיעה ברווחה, אכזריות ומוות טרם עת הם חלק בלתי נפרד ובלתי נמנע מתעשייה זו, שכל מעייניה – תאוות בצע.

עובדות:

1. תעשיית מרוצי הסוסים מביאה ללידתם של אלפי סוסים, רק כדי שייטבחו או יינטשו לקיום מחריד של הזנחה, הרעבה וסבל. לכך יש שלוש סיבות:

• יש לגרום ללידתם של מספר גדול מאד של סוסים, על מנת למצוא ביניהם את הסוסים הספורים המהירים מספיק כדי להשתתף במרוץ. מבין אלפי הסוסים שנולדו כדי לרוץ, רק מעטים מגיעים לשלב הסופי. את השאר יש להמית.

• במהלך האילוף, האימונים או המרוץ, פציעות הן דבר נפוץ. סוסים שנפצעו מורדמים גם הם, או נמכרים מבעלים אחד לשני, ותנאי חייהם הולכים ומחמירים.

• כאשר מסיימים סוסי המרוץ את הקריירה שלהם – בדרך כלל בגיל צעיר מאד, לפני שהגיעו לבגרות מלאה – יש להיפטר גם מהם. מספרם של אלה עולה בהרבה על מספר אתרי הפרישה ההומאניים, אליהם ניתן להעביר סוסים אלה.

העובדות המוצגות למעלה הוכחו כנכונות בכל מדינה בה נבדק נושא זה, כולל אנגליה, גרמניה, יפן, וארצות הברית. במדינה הקטנה, מקאו, לדוגמה, 300 סוסים מיובאים מידי שנה, וכמספר הזה גם מסיימים את חיי המרוץ שלהם. רוב הסוסים מורדמים. סוסים אשר אינם מגיעים לשלב הסופי, אולם עדיין מסוגלים להתחרות, מיוצאים למרוצים ו/או לגורל בלתי ידוע בסין או וייטנאם. עיתון מקומי במקאו פרסם תמונות של סוסים בריאים (כמה מהם בני ארבע בלבד), אשר כבר לא היו מהירים מספיק על מנת לנצח במרוצים. בתמונות הם נראים מועמדים בשורה ונורים, וגופותיהם מושלכות לאתר הפסולת המקומי. הסוסים נורו משום שמוות בירייה זול יותר, למרות שזו שיטת הרדמה הרבה פחות הומאנית מאשר זריקה קטלנית.

בארצות הברית כ-5,000 סוסים עוזבים את מסלולי המרוץ מידי שנה, ואותו מספר נכנס אליהם. כמו במקאו ובכל מדינה אחרת בה מקיימים מרוצי סוסים, רבים מורדמים, או נשלחים למסלול מחריד של התעללות.

2. סוסי מרוץ סובלים תכופות מפציעות, משום שהם נאלצים להתאמן ולהתחרות לפני שהשלד שלהם הגיע לבגרות מלאה.
    
   כדי להתחרות במרוצים עתירי הקופה ביותר – מרוצים לסוסים בני שנתיים ושלוש – על סוסים להתאמן ולהתחרות בגיל צעיר מדי, לפני שעצמותיהם הגיעו לבגרות. דבר זה גורם לתחלואים ופציעות רבות בחלקים התחתונים של רגליהם, כולל שברים, סדקים, רצועות קרועות או מתוחות יותר מדי, וגידים פגועים. פציעות מסוג זה נפוצות במרוצי סוסים.
    
   הרכיבה על סוסים מתחילה כאשר הם בני 3 או 4, אולם סוסי מרוץ מתחילים בפעילות כבר בגיל שנה וחצי. סוסי רכיבה מתאמנים לאיטם, מתוך זהירות, כדי שלא להפעיל לחץ רב מדי על מפרקיהם שעדיין לא בגרו, בעוד סוסי מרוץ נאלצים לרוץ מעבר ליכולתם, תוך הפעלת לחץ ומעמסה רבים על מפרקיהם, אשר עדיין לא סיימו את התפתחותם. כאשר סוס הרכיבה רק מגיע לשנות הפריחה והבגרות, לשיא יכולתו, סוס המרוץ מסיים את הקריירה שלו, וקרוב לוודאי שאת חייו.
    
   מחקר אחד הראה שבאחד מכל 22 מרוצים, לפחות סוס אחד סובל מפציעה חמורה כל כך, שהיא מונעת ממנו או ממנה לסיים את המרוץ. מחקר אחר העריך ש-800 סוסים גזעיים מתים כל שנה מפציעות הנובעות ממרוצים, בצפון אמריקה בלבד. רוב הבעלים אינם מוכנים לשלם את השכר הגבוה הנדרש על ידי הוטרינרים כדי לטפל בסוס פצוע, אשר קרוב לוודאי שלא יתחרה שוב, ובמקום זה הם מעדיפים להרדימו.

3. סוסים נאלצים להתחרות גם כשהם פצועים, והדבר גורם להם לסבל מחריד. בעלי סוסים רבים אינם מוכנים או אינם מסוגלים לספק טיפול וטרינרי יקר לסוס, אשר יתכן ולא יוכל יותר להרוויח את קיומו. אפילו כאשר הבעלים מספקים טיפול וטרינרי, בדרך כלל אין הם מאפשרים לסוס זמן מספיק להחלים. במקום זה הם שולחים את הסוס להתאמן או להתחרות, גם כשאבריו עדיין לא החלימו.
    
   מאחר שהמניע בעל העדיפות הראשונה מאחורי תעשיית מרוצי הסוסים הוא עשיית רווחים ולא רווחת בעלי החיים, הסוסים מסוממים כך שיוכלו להתחרות גם כשהם פצועים. מאמר שפורסם לאחרונה בעמוד הראשון של ניו יורק טיימס פרט את הדרכים הנפוצות ביותר לקידום ביצועיו של סוס מרוצים: שימוש במרחיבי סמפונות (ברונכוילטורים) כדי להרחיב את מעברי האוויר שלו, הורמונים להגדלת מספר כדוריות הדם האדומות הנושאות חמצן, ארס שבלול הקונוס או קוברה, המוזרק אל מפרקי הסוס להקלת הכאב והקשיות, ו"תערובת" של סודה לשתייה, סוכר ואלקטרוליטים, אשר מוחדרים באמצעות שפופרת אל תוך אפו של הסוס, כדי להעלות את רמת דו תחמוצת הפחמן בדמו,ולהפחית את יצירת חומצת החלב (חומצה קרבוקסילית), ובכך למנוע עייפות. המאמר ציין שיש המחדירים בטריות אל מתחת לעורו של הסוס, ואלה מעבירות אליו הלם חשמלי כשהוא נחלש ומאט את מרוצו. המעבדות אינן מצליחות לאתר את כל אלפי הסמים הלא חוקיים שנעשה בהם שימוש.

4. המאמץ הלא טבעי הכרוך בתחרות קשה כל כך, ובגיל צעיר כל כך, גורם או מחמיר בעיות קשות אחרות, כגון כיבי קיבה, רשרוש בלב, ודימום בריאות – תופעות שאינן קיימות אצל סוסים שפעילותןם נשמרת ברמה סבירה. בעיות בריאות ופציעה אלה דורשות גם הן שימוש בסמים, כדי לשמור על ערכו של הסוס, כסוס מרוץ (אולם לא על רווחתו).
    
   מחקר שפורסם בכתב העת "רפואת סוסים" (Equine Veterinary Journal) קבע ששיעורו של סוג מסוים של רשרוש בלב מוכפל, ושיעורו של סוג אחר משולש, אצל סוסים בני שנתיים, אחרי 9 חודשי אימונים. דופק הלב של סוסים מואץ פי עשר במהלך מרוץ, מדופק נינוח של 25 פעימות בדקה ל-250 פעימות בדקה, והדבר גורם לתשישות, התמוטטות, ולעתים להתקף לב קטלני.
    
   חוקרים מצאו כיבי קיבה אצל תשעים ושלושה אחוז מסוסים שהתאמנו למרוצים. אצל סוסים שכבר השתתפו במרוצים, שיעור כיבי הקיבה המזעזע היה מאה אחוז.
    
   מחקר אחר שפורסם בכתב העת "רפואת סוסים" (Equine Veterinary Journal) גילה דימום בריאותיהם של 95% מהסוסים שנבדקו, כאשר נבדקו פעמיים אחרי מרוץ. מאמר ב"כתב העת של המרפאות הוטרינריות בצפון אמריקה: טיפול בסוסים"
    (Veterinary Clinics of North America: Equine Practice Journal) קובע שדימום בריאות הוא "מצב הפוגע למעשה בכל הסוסים בעולם, העוסקים בתרגול אינטנסיבי ..... לא קיימת תרופת פלא אחת מתאימה, והטיפולים המותרים היום לא הוכחו כיעילים ...". מחקר אחר, שפורסם בכתב העת
    Equine Veterinary Journal ציין שכל עוד הסוס ממשיך באימונים ומרוצים, הריאות אינן מסוגלות להחלים.

5. ניסויים קטלניים הם עתה חלק מסבלם של סוסי מרוץ
    
   מדי שנה מתים ברחבי העולם אלפי סוסי מרוץ או נרצחים: בזמן המרוץ, בזמן האימונים או משום שאינם מהירים מספיק. במקום להפחית את הלחץ והמעמסה הבלתי טבעיים שמופעלים על בעלי החיים, ושגורם לשברים בגבם ורגליהם, להתקפי לב, להתפקעות כלי דם, לכיבי קיבה ולדימום בריאות (דימום ריאות שנגרם כתוצאה מפעילות גופנית מוגזמת), התעשייה תומכת בניסויים קטלניים בבעלי החיים, לכאורה כדי ללמוד מדוע סובלים סוסי המרוץ ומתים בשל פציעות ומחלות, למרות שהגורמים ברורים בהחלט.
     
   הניסויים כוללים הדבקה מכוונת של הסוסים עם וירוסים הרסניים, ביצוע ניתוחי בטן בסוסות הרות שגורמים להן להפיל את הוולדות, מניעת מזון מכוונת, וביצוע ניסויי לחץ ומעמסה על סייחים שזה עתה נולדו. רוב ההליכים הפולשניים האלה גורמים למותם של הסוסים. התעשייה מנסה להצדיק אכזריות זו ברעיון חסר המוסר שעל מעטים לסבול כדי להועיל לרבים, בעוד שחומרתן של הפציעות והבעיות ההתפתחותיות שהניסויים מתיימרים לבדוק אותן היא תוצאה ברורה וישירה של תאוות הבצע ואכזריותה של התעשייה.
   (המידע באדיבותה של Animal Aid, בריטניה)
     
6. שימוש מוגזם בשוטים ודורבנות במרוצים, והשימוש בבטריות ומלמדים חשמליים במסלולי המרוצים הם בלתי חוקיים, ועדיין הם קיימים.ם. כאשר הסוסים חיים בטבע או משחקים עם חבריהם למרעה, הם רצים במהירות רק למרחקים קצרים. על מנת לגרום להם להתחרות למרחק ארוך יותר במסלולי המרוצים, על הרוכב שלהם לדחוק בהם, ולעודד פרצי מהירות רבים יותר וארוכים יותר.
   
   בהתאם לסקר שבוצע על ידי ארגון בריטי שלא למטרות רווח, Animal Aid ("עזרה לחי"), רוכבי מרוצים באנגליה מכים את סוסיהם בשוט כ-30 פעם במרוץ אחד. השוט מופעל אפילו על סוסים צעירים במרוץ הראשון שלהם. סוסים תשושים לחלוטין, ואשר כבר סיימו את התחרות, הוכו גם הם. השוט מופעל על הצוואר והכתפיים, כמו גם על הרגליים האחוריות.

7. התעשייה מקדמת את התדמית הכוזבת של סוסי מרוץ, הפורשים לחיי מותרות ותפנוקים כחיות מחמד, כסוסי רכיבה המטופלים היטב, או כסוסי הרבעה. במציאות, כאשר סוסים אינם מסוגלים יותר להתחרות במרוצים, בדרך כלל הם נשלחים אל בתי המטבחיים.
     
   במקום לאפשר לסוס לנוח זמן מספיק, כדי להחלים לגמרי, בעלים ומאמנים רבים מחליטים שהסוס אינו מסוגל לנצח במרוצים, והם מוכרים אותו במכירה פומבית. משם הסוסים נשלחים לבתי מטבחיים אשר מספקים בשר סוסים לשוק האירופאי והיפני, או למצבי התעללות בידיהם של בעלים חדשים; אלה רוצים בסוס מרוצים שפרש, אולם שוכחים את תוחלת חייו הארוכה, ואת הצורך להעניק לו טיפול יקר.
     
   עד שנת 2007, השנה בה נאסר על שחיטת סוסים בארצות הברית, נשחטו שם, כל שנה, עשרות אלפי סוסים, רבים מהם סוסי מרוץ לשעבר. עכשיו נשלחים סוסים אלה למקסיקו וקנדה, ונשחטים שם.
     
   סוסים נשלחים לבתי מטבחיים בקרונות נגררים צפופים, בדרך כלל ללא גישה למים או מזון. פציעות הן דבר שבשגרה. מחקר דייוויס, שבוצע באוניברסיטת קליפורניה, ואשר בדק 306 סוסים שנועדו לטבח, מצא ש-60 מהם סבלו מפציעות חמורות במהלך ההובלה. יש המובלים בקרונות כפולים שנועדו להובלת בקר או כבשים – כלי רכב שאינם גבוהים מספיק עבור סוסים, וזאת למרות שמשרד החקלאות האמריקאי אסר על השימוש בקרונות נגררים אלה להובלת סוסים. הסוסים נטבחים בדיוק כמו בקר, אולם הם נאבקים כדי להימנע מהרובה הפנאומטי, אשר אמור לגרום להם לאבד הכרתם לפני שגרונם נחתך.
     
   כל שנה מתים כ-300 סוסי מרוץ במסלולי המרוצים בבריטניה, בשל הסיבות הבאות: (א) נפילה קטלנית או פציעה חמורה, לעתים תכופות ביותר שברים ברגליים, שבר בגב או שבר בכתפיים(ב) התקפי לב; או (ג) התדרדרות בביצועים, אשר מחסלת את הרווחיות שלהם. בנוסף למאות סוסים אשר רצים אל מותם, אלפים נוספים נרצחים או ננטשים למצבי הזנחה או התעללות מידי שנה, משום שמהירות ריצתם אינה מספיקה יותר, או משום שאינם רווחיים יותר.
    
   סוסי מרוץ לשעבר אשר אינם מורדמים, סובלים לעתים קרובות מגורל גרוע עוד יותר.
    
   בארצות הברית מורדים כ-5000 סוסים ממסלולי המרוץ מידי שנה, ואותו מספר סוסים נכנס למרוץ. רק ספורים מהם נהנים מפרישה הוגנת. יש הנורים תוך מספר שבועות אחרי שהפסיקו להכניס רווחים לבעליהם. מעט מאד סוסים הופכים לסוסי הרבעה. רבים נטבחים, וגופותיהם נמכרות למדינות כמו צרפת, שם האנשים אוכלים בשר סוסים, או שהם הופכים למזון לחיות מחמד. אחרים מיוצאים או נמכרים מבעלים לבעלים, ועוברים מסלול מחריד של הזנחה והתעללות.
    
   קטן מאד מספרם של האנשים המיומנים מספיק כדי לטפל בסוסים אלה בצורה הנאותה, או המבינים עד כמה יקר טיפול זה; בעיקר כאשר הקרקע יקרה, ויש לספק להם את כל מזונם, משום שהמרעה אינו מספיק. סוסים רבים מוזנחים לחלוטין, ואחרים ננטשים למוות ברעב.
    
   סוסים נמצאו במצב של חולשה, רזים ונשכחים. אפילו סוסים אלופים, אשר זכו בפרסים, התגלו בתנאים מחרידים, עם תום ימי הזוהר והמרוצים שלהם. המנצח הגדול במרוץ הסוסים הלאומי של בריטניה לשנת 1984, "הלו דנדי", התגלה בשדה, רזה, עם צלקות על גבו, וצלעותיו בולטות.
    
   ה"ניו יורק טיימס" (The New York Times) הדגיש את כישלונה של תוכנית הפרישה הגדולה ביותר של סוסי הת'ורוברד (Thoroughbred) בארצות הברית, שזכתה לתרומות ומענקים נדיבים מאוד של כמה ממגדלי הסוסים העשירים ביותר והאורוות הטובות ביותר של התעשייה, ושנוהלה על ידי "הקרן למרוצי סוסי ת'ורוברד" (The Thoroughbred Racing Foundation), פרויקט ממומן היטב זה אחראי ליותר מאלף סוסים, שחלק גדול מהם סובל מהזנחה — המטפלים נאלצו להרדים רבים מהם. דווח על ידי ניו יורק טיימס, 2011: הסיפור כולו (באנגלית)
     
   סוסים הנמכרים לבתי ספר לרכיבה או למטרות טיולי רכיבה חיים חיי אומללות של עבודה קשה, טיפול לא נאות, ומזון לא מספיק. סוסים הנשלחים למרוצים במסלולי מרוץ קטנים יותר ופחות ידועים, אינם מקבלים טיפול נאות, והם נאלצים להתחרות בשטחים גרועים ביותר, כמה מהם לא יותר מאשר מגרשי דשא חרושים, המקשים מאד על רגליהם.
    
   בישראל, סוסי מרוץ אשר לא יגיעו לשלב הסופי, יסיימו, קרוב לוודאי, את חייהם האומללים בדומה לסוסי המשא ביפו. אופיים של רוב הסוסים הגזעיים אינו מתאים לסוג זה של עבודה, אולם ניתן להרעיב כל בעל חיים, עד שייכנע.

8. המחוקקים בארצות הברית ואנגליה ניסו לשנות את התעשייה באמצעות חוקים ותקנות, אולם התעשייה עוקפת לעתים קרובות ניסיונות אלה לפיקוח ובקרה. שיטות הונאה ומעשי פשע כרוכים במרוצי סוסים, למרות מאמציהם הרבים של השלטונות; ולמרות החוקים הרבים, ההתעללות החמורה והנפוצה בסוסי המרוץ ממשיכה בשלה, ללא עונש, לעתים גם מבלי שמבחינים בה.
    
   למרות סכומים גדולים, מאמצים, וטכניקות מעבדה מתוחכמות המשמשות בבדיקת סמים ובפיקוח על השימוש בהם, לא ניתן להפסיק את השימוש בסמים בלתי חוקיים ובסימום הלא חוקי של סוסים. בנוסף לכך ציינה כתבה ב-BBC ש"עונשי מאסר, פשיטות על אתרי הימורים בלתי חוקיים, שאלות שהועלו בקשר לעבירות סימום והונאות במסלולי מרוצים בכל רחבי בריטניה – כל אלה אירעו במהלך שלושים השנים האחרונות".
     
   ביוני 2008 קיים בית הנבחרים של ארצות הברית דיון של הקונגרס בנושא "הרבעה, סמים והתמוטטויות: המצב במירוצי סוסים גזעיים מסוג טורוברד ורווחת סוסי המירוץ הגזעיים מסוג טורוברד". להלן דברים שנשא חבר הקונגרס יאן שאקובסקי בפתיחת הדיון: "מותה של 'אֵייט בֶּלס' על מסלול המירוצים של קנטאקי דֶרבּי לפני חודשיים, הוא סימפטום לבעיות רבות שמכות בסוסי מירוץ גזעיים... התמוטטויות קטסטרופליות של סוסים גזעיים נעשו שכיחות יותר עם השנים והסוסים נעשו פגיעים יותר. הסוסים מולעטים בסמים ממריצים כמו קוקאין, קפאין וסטרואידים אנאבוליים, כדי להגביר את מהירותם. בדיעבד נשאלת בעצם השאלה אם הסוסים חסונים דיים לעמוד בדרישות החמורות של המירוצים, ואיש כמעט אינו מתייחס לגורל חייהם לאחר פרישתם....נדמה שתאוות הבצע באה על חשבון בריאות הסוסים, בטיחות הרוכבים והיושרה של הספורט. אף שהתמוטטויות היו תמיד חלק מהספורט הזה, פרשני מירוצים וסייסים ותיקים טוענים שסוסי הטורוברד, המאופיינים כסוסי מירוץ, הולכים ונחלשים בתור גזע. ייתכן שהסיבה לכך היא שההרבעה המסחרית מתמקדת ביצירת סוסים מהירים יותר בגיל מוקדם יותר, בלי להתייחס להשלכות האימונים שלהם." מעט מאוד, אם בכלל, השתפר בתנאי חייהם של סוסי המירוץ בשנים שחלפו מאז אותו דיון בקונגרס.

9. רק מספר מועט מבין מאות אלפי הסוסים אשר נולדו במיוחד למרוצים מרוויחים כסף, שלא לומר מחזירים את הוצאות האימון והטיפול הרפואי בהם, ולעתים גם את מחיר הרכישה העצום שלהם.ם. מחקר שבוצע באוסטרליה על 1,804 סוסי מרוצים בגיל שבין שנתיים וחמש שנים, גילה ש-87% מהם לא הרוויחו מספיק כדי לכסות את הוצאות האימונים שלהם, ו-40% מהם לא הרוויחו כלל כסף.
    
   בהתאם למחקר אחר שבוצע באוסטרליה, פרט להפסד עצום זה של רווחים, הנובע מאי יכולתם של הסוסים, הפסד עצום נובע גם מפציעות ומחלות כרוניות. מחקר זה מציין גם שהתעשייה אינה מגלה פרטים אלה לציבור, כדי להמשיך ולפתות אנשים לרכוש סוסי מרוץ. פציעות מרוצים חמורות ביותר, הדורשות הרדמה מיידית על המסלול, הן גורם נוסף לאובדן יכולת הרווחים, והן גורמות סבל רב לכל הנוגעים בדבר, כולל הצופים במרוץ והציבור בכלל.

סיכוםום:

סוסים הם יצורים רגישים, לא חפצים דוממים שניתן להשליכם. אין שום דבר רומנטי או זוהר במרוצים, למרות הקידום התקשורתי המבוצע על ידי התעשייה, וקיימות דרכים רבות בהן ניתן להמר, פרט לסוסי מרוץ. תעשיית מרוצי הסוסים מבוססת על ניצול חמור של סוסים, למען הבידור וההימורים. זהו מעשה אכזרי כלפי הסוסים, רע לבני האדם, ואין לו מקום בחברה נאורה. בימינו אנו, בתקופתנו, ניצול בעלי חיים כדי שבני אדם יוכלו להמר הוא מעשה חסר מצפון, בעיקר כאשר פגיעה חמורה ברווחתם של הסוסים היא חלק בלתי נפרד מהתעשייה. כיצד יחושו תושבי ישראל אם החשיפה על ידי התקשורת של סוסים מורעבים ונטושים – תוצאת תאוות בצע – תשפיע לרעה על תדמית המדינה?

עמותת הכל חי קוראת לכנסת לבטל את אישור ההימורים במרוצי סוסים, ולבדוק הזדמנויות עסקיות אחרות המפיקות רווחים, ואשר אינן מתבססות על ניצול בעלי חיים.

  

---

  

עמותת הכל חי מודה לעמותת  "עזר לחי" (Animal Aid), בריטניה על סיועם החשוב לעין ערוך במבצע זה. כל תצלומי המרוצים, אם לא צויין אחרת, נתרמו לעמותת הכל חי על ידי "עזר לחי". מידע מפורט על מרוצי הסוסים ניתן למצוא באתר Animal Aid's website .

  

לראש הדף