/* Milonic DHTML Website Navigation Menu Version 5, license number 187760 Written by Andy Woolley - Copyright 2003 (c) Milonic Solutions Limited. All Rights Reserved. Please visit http://www.milonic.com/ for more information. */

 

 

חיפוש

 

 

 

English

 

היהדות ובעלי חיים:
היהדות וזכויות בעלי החיים

 

מאת ריצ'רד שוורץ, PhD

 

 

 
 

תוכן

היהדות וזכויות בעלי
החיים

יהדות וצמחונות

האם צריכים היהודים
לאכול דגים?

האם הפרווה היא סוגיה יהודית?

מהם המאפיינים היהודיים בתזונה טבעונית?

ציד בחוק ובמסורת

שחיטה כשרה

Video: A Sacred Duty

 

הצטרפות
או תרומות

 

אין להאמין שכל הנמצאים הם בשביל מציאות האדם, אלא אף שאר הנמצאים מכוונים לעצמם ולא בשביל דבר אחר.

רבי משה בן מיימון, הרמב"ם (1135-1204), מצרים

מורה נבוכים, חלק ג', פרק 13

  

למרות שאין הדבר ידוע ברבים עוסקות מצוות והוראות חשובות מאד ביהדות ביחס הנאות כלפי בעלי חיים. אם היהודים היו מתייחסים ברצינות למצוות והוראות אלה, הם היו בין המתנגדים הנלהבים ביותר למנהגים נפוצים רבים שנוגעים לבעלי חיים.

 

על פי היהדות בעלי חיים הם חלק מבריאתו של האלוהים ועל בני האדם מוטלת אחריות מיוחדת כלפיהם. המסורת היהודית אוסרת במפורש על היהודים להיות אכזרים כלפי בעלי חיים, אלא דורשת מהם להפגין כלפיהם רחמים וחמלה. תפיסות אלה מסוכמות בביטוי העברי "צער בעלי חיים", צו התורה שלא לגרום "כאב לכל יצור חי".

 

מזמורי תהלים ק"ד וקמ"ח מתארים את הזדהותו העמוקה של האלוהים עם בעלי החיים בשדה, היצורים שחיים בים והציפורים שבאוויר. בעלי החיים הימיים והציפורים קיבלו ברכה זהה לזו של בני האדם: "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית א', 22). בעלי החיים קיבלו בתחילה תזונה צמחונית, בדומה לזו של בני האדם (בראשית א' 29-30). המונח העברי החשוב "נפש חיה" יוחס בספר בראשית (א' 21, א' 24) לבעלי חיים כמו גם לבני אדם. למרות שהתורה מציינת במפורש שבני האדם "ירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ" (בראשית א' 26), אמורה הייתה להתקיים זיקה בסיסית בין האדם לבעל החיים, ואסור היה לו להזניח או להתעלם מזכויות וזכויות יתר של בעלי החיים .1   בעלי החיים גם הם נבראו על ידי האלוהים, והם נחנו ברגישות וביכולת לחוש כאב; ולכן יש להגן עליהם ולהתייחס אליהם בחמלה ובצדק.

 

אלוהים אפילו חתם על אמנות והסכמים עם בעלי חיים, בדיוק כפי שעשה עם בני אדם:

"ויאמר אליהם אל נוח ואל בניו אתו לאמור: ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחרים, ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל וצאי התיבה לכל חית הארץ" (בראשית ט' 9-10)."

  

"וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלמד אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח" (הושע ב', 20).

קהלת מדבר על הקרבה והדמיון שבין בני האדם ובעלי החיים. שניהם מתוארים כחולקים גורל אחד מהיותם כבני תמותה:

כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם,

כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל.

ומותר האדם מן הבהמה אין

כי הכל הבל.

הכל הולך אל מקום אחד

הכל היה מן העפר

והכל שב אל העפר.

מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה

ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ?"

(משלי ג' 19-21).

אלוהים חשב על בעלי החיים ועל בני האדם כאשר נזף ביונה: "ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה" (יונה ד' 11). ספר תהילים מצביע על דאגתו של האלוהים לבעלי החיים, כי "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמ"ה 9). הוא מתאר את האלוהים כ"משביע לכל חי רצון" (תהילים קמ"ה 16), "נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו" (תהילים קמ"ו 9), ובכלל "אדם ובהמה תושיע ה'" (תהילים לו' 7).

 

אלוהים מתואר כמי שהעניק לכל בעל חיים את התכונות המאפשרות לו לשרוד בסביבתו. לדוגמה, לגמל יש זנב קצר ולכן אינו מסתבך כשהוא אוכל קוצים; לשור זנב ארוך כך שיוכל להגן על עצמו מפני חרקים מעופפים כשהוא אוכל בשדה; משושיו של הארבה גמישים וכך אין הארבה מתעוור כשהוא מתנגש בעץ, משום שמשושיו אינם נשברים.

 

לראש הדף

 

גישתה של היהדות לבעלי חיים מסוכמת היטב בספר משלי, יב' 10, "יודע צדיק נפש בהמתו". זהו המקביל האנושי לתפיסה ש"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמ"ה 9). ביהדות, מי שאכזר כלפי בעלי חיים אינו נחשב צדיק. רבי שמשון רפאל הירש סיכם בלשון צחה ומשכנעת את השקפתה של היהדות על היחס כלפי בעלי חיים: "פה אתה עומד בפני הוראת ה', שמחייבת אותך לא רק להימנע מגרימת כאב מיותר לחיה כלשהי, אלא לעזור, וכשאתה יכול, להפחית את הכאב כשאתה רואה חיה סובלת, אפילו כשזה לא אשמתך (רבי שמשון רפאל הירש, ספר חורב, פרק 60, ס' 416).

 

חוקים רבים בתורה עוסקים בחמלה כלפי בעלי חיים. אין להלביש זמם על שור כשהוא דש שדה חיטה ("לא תחסום שור בדישו", דברים כה, 4); אסור לאיכר לחרוש כשלמחרשתו קשורים שור וחמור יחדיו (כדי שבעל החיים החלש יותר לא יסבול בנסותו לעמוד בקצב של בעל החיים החזק יותר) (דברים כב' 10). יש לאפשר לבעלי חיים ולבני אדם לנוח ביום השביעי (שמות כ' 10). פסוק זה חשוב כל כך שהוא נכלל בעשרת הדיברות ובקידוש של שבת בבוקר.

 

בהתייחסו לשאלתו של מלאך אלוהים לבלעם "על מה הכית את אתונך?" (במדבר כב' 32), קובע התלמוד שיש להתייחס בצורה הומאנית לבעלי חיים. ועל פי הפסוק בדברים יא' 15, "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת" מלמד התלמוד שאסור לאדם לאכול או לשתות לפני שנתן מזון ומשקה לבעלי החיים שלו.

 

אישים יהודיים גדולים רבים נבחרו משום שהפגינו טוב לב כלפי בעלי חיים. משה והמלך דוד נחשבו ראויים להיות מנהיגים (שמות רבא ב' 2). רבקה נחשבה ראויה להיות אשתו של יצחק בשל טוב לבה כשנתנה מים לגמליו של אלעזר, משרתו של אברהם.

 

לראש הדף

 

על פי התורה היהודית לא ניתן להשוות בעלי חיים לבני אדם. אולם אין צורך להאמין שערכם של בני האדם ובעלי החיים שווה, כדי למחות נגד היחס האכזרי והנורא שבעלי חיים סובלים ממנו היום. הדוגמאות למטה מראות עד כמה רחוקה המציאות עבור אותם בעלי חיים שגדלים בחוות מתועשות מודרניות מההוראות והמצוות הנפלאות ומלאות החמלה של הדת היהודית:

  • עגל הבשר (המכונה במסעדות "עגל חלב" בשל צורת גידולו וגילו הצעיר מאד בעת שנשחט) אינו מורשה לינוק כלל, או לכל היותר הוא זוכה לינוק יום אחד או יומיים, ואז הוא מורחק מאמו מבלי להתחשב בצורך שלו בתזונה אימהית, אהבה ומגע גופני. העגל נכלא ברפת קטנה ובה חריצים לאוויר, ללא מרחב מספיק כדי לנוע, להתמתח או אפילו לשכב. כדי לייצר את הבשר הבהיר והעדין שהצרכן רוצה בו נגרמת לעגל אנמיה בעזרת תזונה עתירת קלוריות ודלה בברזל. העגל זקוק כל כך לברזל שהוא מלקק את הברזל שברפת שלו ואפילו את השתן שלו אם מניחים לו; הוא לא יכול להסתובב משום שראשו קשור לקיר הרפת. הרפת חמה מאד והעגל אינו מקבל מים, ולכן הוא שותה יותר מהתזונה הנוזלית עתירת הקלוריות שלו. התנאים הלא טבעיים כל כך בהם חי עגל הבשר – העדר תנועה, העדר שמש ואוויר טרי, מחסור במזון ומים במידה מספקת והעדר כל גירוי רגשי – הופכים אותו לחיה אנמית וחולה מאד. העגל יוצא מהתא שלו רק כשהוא מובל לשחיטה. לעתים הוא מתמוטט ומת מהמאמץ.
     
  • תרנגולות לשחיטה גדלות בלולים גדולים, חסרי חלונות, צפופים, בהם אינן רואות לעולם את אור השמש, אינן נושמות אוויר טרי או מתנועעות מספיק. התוצאות של תנאים מאד בלתי טבעיים אלה הן ניקור בנוצות וקניבליות. כדי למנוע תופעות אלה התאורה חלשה מאד והגרוע מכל – המקורים שלהן נחתכים. חיתוך המקור משמעו חיתוך חלק מהמקור בעזרת סכין חם כשראשה של התרנגולת מוחזק במתקן דמוי גיליוטינה – תהליך מכאיב מאד.
     
  • במפעלי ביצים מושלכים אפרוחים זכרים שזה עתה בקעו מהביצה מושלכים לתוך שקיות אשפה מפלסטיק משום שאין בהם כל תועלת לתעשיית הביצים; האפרוחים הזעירים נחנקים לאט כשהם נקברים מתחת לגופותיהן של תרנגולות חיות שהושלכו מעליהם. כשהתרנגולות מגיעות לגיל הטלה דוחקים אותן, ארבע תרנגולות בכלוב תיל שגודלו כגודלה של עטיפת תקליט. הצפיפות קשה כל כך שהתרנגולות אינן מסוגלות אפילו למתוח את כנפיהן. לעתים הכלובים מועמסים האחד על השני בשורות, וצואת התרנגולות בשורה העליונה נופלת על התרנגולות בכלובים מתחתיהן.
     
  • בני בקר לבשר מתחילים את חייהם במרעה אבל הם נמכרים לחקלאים תעשייתיים. הם נדחסים לתוך אזורי האבסה מגודרים או נכלאים במחסנים עם מתקני האכלה וסילוק פסולת אוטומטיים. התנועה מינימאלית משום שהיא שורפת קלוריות. פרים מסורסים כדי ליצור בשר שמן יותר ולכן יקר יותר. קרניהם של בני הבקר מוסרות - תהליך מכאיב שנועד למנוע פציעה באזורי האכלה צפופים מאד.
     
  • כדי ליצור כמות חלב רבה ככל האפשר עוברות פרות החלב תהליך הפריה מכני מידי שנה. כמו כל שאר חיות החווה גם הן כלואות בשטח הקטן ביותר האפשרי.

למזלנו בדרך כלל לא קיים מצב של "או – או"; כשאנחנו מתנהגים בצורה לא נאותה כלפי בעלי חיים, בדרך כלל אנחנו מחמירים גם את התנאים עבור בני אדם ומפרים את המצוות הבסיסיות של היהדות. לדוגמה:

  • למרות שהיהדות דורשת שיהודים יקפידו מאד על בריאותם וחייהם, בכל זאת תזונה מהחי נקשרת למחלות לב, סוגים מסוימים של סרטן ומחלות אחרות.
     
  • למרות שהיהדות מדגישה שעל היהודים לחלוק את לחמם עם הרעבים, 70 אחוז מהחיטה שגדלה בארצות הברית מגיעים אל בעלי חיים שנועדו לשחיטה, למרות ש-20 מיליון איש מתים מידי שנה מרעב ותוצאותיו.
     
  • למרות שהיהדות מלמדת ש"לה' הארץ ומלואה" (תהילים כד' 1), ושהיהודים חייבים לשתף פעולה עם האלוהים בשמירה על העולם ובהקפדה על שימוש נאות במשאבי העולם, תזונה מהחי דורשת שימוש בזבזני במזון, קרקע, מים, אנרגיה ומשאבים אחרים; התזונה מהחי גורמת לדילול וסחף חמורים של קרקע, לזיהום חמור של אוויר ומים שנגרמים על ידי ייצור נרחב ושימוש בקוטלי חרקים, משמידי עשבים, דשנים וחומרים כימיים אחרים, ולהרס יערות הגשם הטרופיים ומקומות מחייה אחרים.
     
  • למרות שהיהדות מדגישה שעל היהודים לרדוף שלום, ושאלימות נובעת מחוסר צדק, תזונה מהחי, שגורמת לבזבוז משאבים יקרים, מסייעת בהאצת התפשטות הרעב והעוני, אשר בסופו של דבר גורמים לחוסר יציבות ומלחמה.

לראש הדף

 

לאור המסר התקיף שדורש דאגה לבעלי חיים אנו תוהים מדוע היהדות אינה תומכת בצמחונות. למעשה, חוק התזונה הראשון בתורה הוא חוק צמחוני:

 

"ויאמר אלוהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פי כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה" (בראשית א' 19).

 

מאוחר יותר ניתנה הרשות לאכול בשר מתוך ויתור לחולשת בני האדם, אולם הרשות לוותה בהגבלות רבות (חוקי הכשרות). רבי אברהם יצחק הכהן קוק, אחד הפילוסופים היהודים הגדולים ביותר במאה ה-20 והרב הראשי הראשון שכיהן לפני הקמת מדינת ישראל, האמין שהגבלות רבות אלה על התזונה מרמזות לנזיפה, והן נועדו לשמור על תחושת הכבוד לחיים, כך שאנשים יחזרו בסופו של דבר לצמחונות.

 

הרב קוק האמין שתקופת המשיח תהיה תקופה של צמחונות. הוא ביסס זאת על דבריו של ישעיה (יא' 6-9): "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו .... ואריה כבקר יאכל תבן .... ולא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי ...".

 

לאור הדרישה הקפדנית של היהדות להפגין חמלה כלפי בעלי חיים, לשמור על הבריאות, לסייע בהאכלת הרעבים, להגן על הסביבה ולרדוף שלום, ולאור ההשפעות השליליות מאד של תזונה מהחי על כל אחד מהתחומים האלה, יהודים דתיים רבים נעשו צמחונים.

 

ומה על קורבנות בעלי החיים למקדש? הרמב"ם אמר שקורבנות אלה היו ויתור לתנאים הפרימיטיביים בתקופת התנך. מאחר שבאותה התקופה היו קורבנות ביטוי אוניברסלי לדת, אם משה היה מנסה להפסיק אותם קרוב לוודאי שמשימתו הייתה נכשלת והיהדות הייתה נעלמת. אבל קורבנות בעלי חיים הוגבלו למקום אחד מרכזי, וקורבנות האדם והמנהגים האליליים שהיו נהוגים אצל העמים השכנים, עובדי האלילים, הופסקו. הנביאים דיברו לעתים קרובות על הקורבנות כעל תועבה לאלוהים אם לא לוו במעשי טוב לב וצדק. אחרי חורבן המקדש הצהירו הרבנים שקורבנות יוחלפו בתפילות ומעשים טובים. הרב קוק אמר שבתקופת המשיח, כשייבנה בית המקדש מחדש, יוקרבו רק קורבנות שאינם בעלי חיים.

 

לסיכום, רבות מהמצוות ביהדות דורשות יחס טוב לבעלי חיים. חיוני שמסר זה יופץ ברבים וייושם כדי לסייע להפסיק את התנאים המחרידים בהם חיים היום כל כך הרבה בעלי חיים.

 

בן משפחה אהוב

   


1 "אי ההבנה הראשונה היא ההנחה, שדברי התורה שבני האדם קיבלו ריבונות על בעלי החיים מעניקים לנו אישור להתנהג אליהם כפי שנמצא לנכון. המסורת היהודית מפרשת 'ריבונות' כהשגחה או שמירה, ולא שליטה: כשותפים למעשה האלוהים אנו נקראים לשפר את העולם. צו תנכי זה אין משמעו שבני האדם רשאים לנצל בעלי חיים בשרירות או בצורה חסרת מוסר, ובהחלט אין היא מתירה לנו להרבות בעלי חיים ואחר כך להתייחס אליהם כאל מכונות שנועדו רק לענות על צרכי האדם". מתוך "דת: ידידה או אויבת של פעילות למען בעלי חיים", מאת רבי דוד סירס, מנהל מרכז ברסלב לרוחניות והתפתחות פנימית, וריצ'רד שוורץ.

ריצ'רד שוורץ, PhD, הוא פרופסור אמריטוס למתמטיקה באוניברסיטת ניו יורק; מחבר המאמרים "יהדות וצמחונות", "יהדות והישרדות גלובלית", ו"מתמטיקה והישרדות גלובלית". חבר הועדה המייעצת הישראלית – אמריקאית ל"חי".