/* Milonic DHTML Website Navigation Menu Version 5, license number 187760 Written by Andy Woolley - Copyright 2003 (c) Milonic Solutions Limited. All Rights Reserved. Please visit http://www.milonic.com/ for more information. */

 

 

חיפוש

 

 

 

English

 

היהדות ובעלי חיים:
האם צריכים היהודים לאכול דגים?

 

מאת ריצ'רד שוורץ, PhD

 

 

 
 

תוכן

היהדות וזכויות בעלי
החיים

צמחונות

האם צריכים היהודים
לאכול דגים?

האם הפרווה היא סוגיה יהודית?

מהם המאפיינים היהודיים בתזונה טבעונית?

ציד בחוק ובמסורת

שחיטה כשרה

Video: A Sacred Duty

 

הצטרפות
או תרומות

 

צמחונים יהודים טוענים שעל יהודים להפסיק, או לפחות להפחית בצורה משמעותית את צריכת המוצרים מהחי, משום שהמציאות שמסתתרת מאחורי תזונה מהחי ומאחורי חקלאות בעלי חיים נוגדת וסותרת לחלוטין את הציווי היהודי הבסיסי לטפל בבריאותנו, להתייחס בחמלה לבעלי חיים, לשמור על הסביבה, לשמר משאבים, לחלוק מזון עם רעבים ולרדוף שלום.

 

אולם אנשים רבים שנמנעים מלאכול בשר יונקים ועופות עדיין ממשיכים לאכול דגים. לטענתם, הבעיות שקשורות בייצור וצריכת מוצרים מהחי אינן חלות על דגים. אחרי הכל, כך הם טוענים, דגים אינם גדלים בתנאים אכזריים מאד, כשהם כלואים בחוות תעשייתיות; שלא כמו גידול משק חי, הדיג אינו גורם לסחף ודילול של הקרקע, אינו דורש הרס יערות כדי ליצור אדמות מרעה או קרקע כדי לגדל מזון עבור בעלי החיים, ואינו דורש שימוש בכמויות גדולות של משמידי חרקים ומים להשקיה; בנוסף לכך, בשרם של הדגים דל שומן יחסית למוצרים אחרים מהחי, ולעתים קרובות הוא נחשב בטעות למזון בריא. הבה נבחן את הטיעונים הצמחוניים שעוסקים בייצור וצריכת דגים:

 

  חמלה כלפי בעלי חיים

לעתים קרובות מדי אנחנו נוטים לסווג דגים יחד עם צמחים במקום עם בעלי חיים. ובכל זאת, שלא כמו הצמחים האכילים, הדגים הם בעלי חוליות עם מערכות עצבים מפותחות מאד. ד"ר דונלד בלום, פרופסור לרווחת בעלי חיים באוניברסיטת קיימברידג', מזכיר לנו ש"הספרות המדעית ברורה מאד בעניין זה. מבחינה אנטומית, פיסיולוגית וביולוגית מערכת הכאב של דגים זהה למעשה למערכת הכאב של עופות ויונקים." דיג גורם כאב לדגים. כשהדג מורם כלפי מעלה ממעמקים השינוי הפתאומי בלחץ על גופו גורם להפחתת לחץ מכאיבה אשר גורמת לעתים לזימים שלו להתמוטט ולעיניו לבלוט החוצה. מיד כשהדג מוצא מן המים הוא מתחיל להיחנק. דג שנתפס בקרס נאבק בגלל הכאב הגופני והפחד. כפי שד"ר טום הופקינס, פרופסור למדעי הים באוניברסיטת אלבמה מתאר זאת, הלכידה בעזרת קרס על חוט דומה ל"טיפול בשיניים ללא חומר הרדמה, קידוח בבשר החשוף."

 

בנוסף לתחושת הכאב הדגים הם יצורים אינטליגנטיים מאד. בשנת 2003 סיפרה קבוצה של מדענים בריטיים במאמר שפורסם בכתב העת דגים ודיג שדגים נצפו כשהם משתמשים בכלים, בונים קינים מורכבים ומפגינים זיכרון ארוך טווח ומרשים מאד. הם כתבו, "בתחום קוגניטיבי כלשהו ניתן להשוות אפילו את הדגים ליונקים עילאיים שאינם בני אדם, והיתרון יהיה לדגים."

 

חייהם של דגים שגדלים בחוות דגים, בניגוד לדגים שאותם דגים בטבע, אינם קלים יותר. רוב הטרוטות, דגי החתול וזנים אחרים רבים שנאכלים בארצות הברית גדלים ב"מפעלי דגים" מודרניים, שם הם נתונים לאותם תנאים אינטנסיביים, צפופים כמו חיות החווה שחיות על היבשה. מגמות חקלאות המים כרוכות בייצור אוטומטי בהיקף גדול של דגים בדומה לתעשיית העופות. כמו עופות לשחיטה, שמצטופפים בלולים קטנים, כך גם הדגים מצטופפים בברכות ענקיות המכונות "מסלולי מרוץ", שם דוחקים בהם להוסיף למשקלם במהירות לא טבעית. ניסויים נועדו למצוא את המספר הגדול ביותר של דגים שניתן לגדל במטר קוב מים כדי להגדיל את הרווחים למקסימום. בתנאים צפופים ולא טבעיים אלה הדגים סובלים ממצוקה, זיהומים, טפילים, מחסור בחמצן ומחלת בועות גז, הדומה למחלה שלוקים בה בני אדם. כדי למנוע התפשטות מחלות בין הדגים נעשה שימוש בכמויות גדולות מאד של אנטיביוטיקה.

 

מן הראוי לזכור גם שדגים אינם בעלי החיים היחידים שסובלים בגלל תאבונם של בני האדם לבשרם. אנפות, נצים ועופות אחרים, שניזונים מדגים, נורים לעתים קרובות או מורעלים כדי למנוע מהם לאכול דגים בברכות גדולות ופתוחות שם הם גדלים. במקרה אחד שתועד הרגה חברה מקליפורניה, שקיבלה בסוף שנות השמונים היתר מסוכנות הדיג וחיות הבר לירות מידי שנה ב-50 עופות על פי האומדן 10,000 עד 15,000 עופות, כולל זנים רבים שלא נרשמו בהיתר. בנוסף לכך בעלי חיים רבים, כולל צבי ים, דולפינים, עופות ים ודגים אחרים מתים מוות נורא ברשתות הדיג המסחריות.

 

לראש הדף

 

  בריאות

לעתים קרובות נחשבים הדגים למזון בריא. אבל למרות שבדרך כלל השומן בבשרו של הדג מועט יותר מאשר במוצרים אחרים מהחי, אין בו כל סיבים או פחמימות מורכבות או ויטמין C, הוא מכיל כמויות גדולות מאד של פרוטאינים ואף לא אחד מהפיטוכמיקלים (נוגדי חמצון) ונוגדי חמצון אחרים שמצויים רק במזונות מהצומח. האמריקאי הממוצע צורך פרוטאינים בכמות העולה בהרבה העל הדרוש, וכמות הסיבים שהוא צורך נמוכה מאד, הרבה פחות מהדרוש. צריכת יתר של פרוטאינים נקשרת למספר בעיות בריאותיות, כולל אבנים בכליות ואוסטאופורוזיס (בריחת סידן); העדר סיבים עלול לגרום למספר מחלות בדרכי העיכול, כגון דיברטיקולוזיס (מחלת הסעיף, מחלת המסעפת – גורמת לכאבים קשים בבטן התחתונה) וסרטן במעי הגס. בנוסף לכך לא כל הדגים דלי שומן. אצל הסלמון, לדוגמה, 52 אחוז מהקלוריות שלו נובעות משומן.

 

הדג מכיל חומצה שומנית אומגה-3, שמגנה על הלב (EPA), אבל EPA נוצרת על ידי דגים ועל ידי בני אדם מחומצה שומנית אומגה-3 אלפא לינולית (ALA), וחומצה שומנית זו נוצרת בתורה מהכלורופלסט של צמחים ירוקים (מסייע בביצוע פוטוסינתזה) כגון אצות, תרד. ניתן להשיג את החומצה האלפא לינוליאית ממזונות צמחיים רבים כולל עלים ירוקים, זרעי פשתן, קנולה, פולי סויה, שמן אגוזים, טופו, דלעת ועוד, ומזונות אלה אינם מכילים את הסכנות התזונתיות החבויות בדגים.

 

אולם הסכנה התזונתית הרבה ביותר מאכילת דגים נגרמת על ידי ההרס שאנו, בני האדם, גרמנו לסביבתם הטבעית. דגים וצדפות מהווים מאגר לפסולת תעשייתית ועירונית ולכימיקלים חקלאיים שזורמים אל תוך מי העולם. חשבו על PCB, נוזלים סינתטיים שפעם נעשה בהם שימוש נרחב למטרות תעשייתיות. נוזלים אלה זוהו כמסרטנים בסוף שנות השבעים, והייצור שלהם נאסר בארצות הברית, למרות שהשימוש בהם נמשך בארצות הברית ובעולם כולו.

 

מחקר בן ששה חודשים שבוצע על ידי איגוד הצרכנים (מפרסמי כתב העת "דוחות הצרכנים") קבע כך: "עד עתה, המקור העיקרי של PCB בתזונת האדם הם הדגים ..... ה-PCB נשאר בסביבה, ההרכב שלו משתנה והוא נעשה בהדרגה רעיל יותר ויותר ..... את הצורות הרעילות ביותר של PCB ניתן למצוא בדגים .... PCB מצטבר ברקמת הגוף. PCB שאתה אוכל היום יישאר בגופך לעתיד הרחוק". איגוד הצרכנים מצא PCB ב-43 אחוז מדגי הסלמון, 25 אחוז מדג החרב, ו-50 אחוז מדגי אגם שבדקו.

 

מזהמים אחרים שמתרכזים ביצורי הים כוללים משמידי חרקים; מתכות רעילות כולל עופרת, כספית, קדמיות, כרום, וארסן; דיוקסינים; וחומרים רדיואקטיביים כגון סטרונטיום 90. בגלל הגברה ביולוגית בעת תנועה במעלה שרשרת המזון, מזהמים אלה עלולים להגיע לרמה העולה על פי 9 מיליון מהרמה שלהם במים בהם חיים הדגים, והם גורמים לבעיות בריאותיות רבות, כולל הפרעה התפתחותית התנהגותית אצל ילדים קטנים. תינוקות יונקים מקבלים מאמם מחצית מכמות ה-PCB שבגופה, דיוקסין, DDT ועוד רעלים קטלניים אחרים.

 

בדיקות הוכיחו שכמעט מחצית מהדגים שנמכרים בשווקים בערים הגדולות בארצות הברית מזוהמים על ידי בקטריה מצואת אדם או בעלי חיים. בנוסף לכך, לעתים קרובות נושאים הדגים בגופם תולעים וטפילים גורמי מחלות. רבות מהמחלות שנושאים הדגים מטופלות אצל בני אדם רק עם אנטיביוטיקה. אבל בשל צורת גידול הדגים – בצפיפות בחוות מים – נותנים מפעלי הדגים אנטיביוטיקה זו לדגים כדי לשמור על בריאות "היבול" שלהם, ובכך הם מגדילים את מספר הבקטריות העמידות לתרופות, והדבר מקשה עוד יותר על הטיפול במחלות אלה אצל בני אדם.

 

לראש הדף

 

  השפעה סביבתית

אם איננו דואגים להשפעה של אכילת הדגים על הבריאות שלנו, עלינו לדאוג לפחות להשפעה שיש לדיג על בריאות כדור הארץ. הדיג המסחרי המודרני משתמש בסירות מכמורת "תעשייתיות" שגודלן כמגרש כדורגל, עם רשתות עצומות שאורכן לעתים קילומטרים ואלה בולעות כל דבר שמצוי במסלולן. התוצאה היא ששלושה עשר מתוך שבעה עשר אזורי הדיג החשובים והגדולים ביותר בעולם התרוקנו לחלוטין או שמצויים בהתדרדרות חמורה, ושאר ארבעת אזורי הדיג נחשבים כנתונים ל"ניצול יתר" או "מנוצלים במלואם".

 

הארגון לשימור העולם הכין רשימה של יותר מאלף דגים ברחבי העולם המצויים בסכנת הכחדה. יותר מ-100 קהילות סלמון באוקיאנוס השקט כבר הושמדו ועשרות קהילות נוספות הידלדלו בצורה חמורה. חוקרים גילו שהגיוון הביולוגי של האוקיאנוס מתחרה בזה של יערות הגשם הטרופיים, אבל כיום אנו "חוטבים והורסים" סביבות תת מימיות יקרות אלה בשל התיאבון שלנו לדגים. ימים שסאנו עם החיים בתוכם בעבר עקרים היום כל כך שהם מושווים ל"מדבר צחיח".

 

אזורי דיג מדולדלים משפיעים באפקט האדווה או אפקט הפרפר על כל המערכת האקולוגית הימית. מצבי טורף – טרף רבים השתנו. לדוגמה, הידרדרות באוכלוסיית דג הפולוק במערב אלסקה גרמה להידרדרות של 90 אחוז באוכלוסיית אריות הים שחיים ממנו; הידרדרות זו גרמה לשירות הדייג הימי הלאומי של ארצות הברית לקבוע בשנת 1990 שאריות הים זן "מאויים" ובשנת 1997 קבע השירות שהם "זן נכחד". אובדן אריות הים שלל מהלווייתן הגדול (killer whale) את מקור התזונה העיקרי שלו והוא עבר לאכול כלבי ים (לוטרה). כתוצאה מכך הידרדרה גם אוכלוסיית כלבי הים ב-90 אחוז מאז 1990, והתוצאה היא גידול באוכלוסיית הטרף שלהם, קיפוד הים. העיקרון האקולוגי של "כל דבר קשור לכל דבר אחר" מודגם כאן בצורה דרמטית.

 

ההשפעה הסביבתית של התעשייה הימית גם היא גורמת דאגה. ראשית, להקות יצורי ים מוסטות ממקומן משום שדגים שהוחדרו לטריטוריה שלהן פלשו לאזורי ההשרצה שלהן ומתחרים על המזון. הכלאה בין גזעים שונים מזהמת את המאגר הגנטי. מחקר של ארבעים זני דגים שנכחדו, שנערך על ידי המרכז הלאומי לחקר אזורי הדיג בארצות הברית, הראה שזנים שהוכנסו לחוות תעשייתיות ימיות סייעו בחיסול 68 אחוז מהזנים המקומיים, האופייניים לאזור הנתון.

 

שנית, חוות הדיג מדלדלות גם משאבים טבעיים. הדיג המסחרי המודרני עתיר באנרגיה. הוא זקוק לעשרים קלוריות של אנרגיה מדלק מאובנים כדי ליצור קלוריה אחת של אנרגית מזון מדגים. ייצור מזון דגים תובע פי חמישים עד פי מאה יותר אנרגיה מאשר ייצור מזון צמחי, אפילו כשהמזון הצמחי מיוצר בטכנולוגיה מודרנית.

 

בנוסף לכך, כשדגים גדלים בברכות מלאכותיות נדרשות כמויות עצומות של מים לצורך גידולם, לחידוש מלאי החמצן ולסילוק פסולת מהמערכת המימית. גידול טון דגים בחווה תעשייתית ימית דורש 8 טון של מים, וכמעט 8.5 טון מים דרושים לגידול בקר הניזון מגרעינים. בתקופה של בצורת קשה ועליה בביקוש למים כדי לעמוד בצרכים חיוניים בזבוז זה משמעותי ביותר. צורך עצום זה במים גרם גם להרס סביבתי נוסף, משום שחקלאות ימית מתנהלת בדרך כלל בשפלת החוף שנוקתה מיערות מנגרובה, אזורי הרבייה וההשרצה העיקריים של דגים רבים. עד היום נגדעו כבר כמחצית מיערות המנגרובה בעולם, והשטחים שלהם הפכו לחוות לגידול דגים.

 

  רדיפה אחר שלום

החכמים היהודים ציינו את העובדה שהמלים העבריות לחם ומלחמה באות מאותו השורש (ל-ח-מ), ואמרו שמחסור בדגן ומשאבים אחרים מעלה את הסבירות למלחמה. על האמת בדבריהם ניתן ללמוד בהתגברות המאבק על דגה, שהמחסור בה הולך וגובר באזורים רבים. פקיד באו"ם מתאר את המצב בימים כ"אנרכיה מתפתחת באוקיאנוסים". כשכל כך הרבה ספינות סורקות מים שהדיג בהם דלדל לחלוטין את הדגה, סכסוכים ועימותים הולכים ומתפשטים. רוסים תקפו ספינות יפניות בדרום מערב האוקיאנוס השקט. דייגים סקוטיים תקפו ספינת מכמורת רוסית. פטרול צבאי של איי פולקלנד רדף אחרי ספינת תמנונים טאייוואנית למרחק שעלה על 6,400 ק"מ. פטרולים נורווגיים חתכו את הרשתות של שלוש ספינות איסלנדיות באוקיאנוס הארקטי, והתפתח קרב יריות. האו"ם דיווח על הסלמה בשיעור של 10 אחוז בפירטיות ושוד מזוין נגד ספינות, רבות מהן ספינות דיג.

 

לסיכום, "ייצור" וצריכת דגים מזיקים לבריאות האדם, גורמים סבל רב לדגים, מאיימים על המגוון הביולוגי באוקיאנוסים, מבזבזים משאבים ומגבירים את הסבירות לעימותים לאומיים. ולכן הפסקה, או לפחות הפחתה בצורה משמעותית של צריכת הדגים ומוצרים אחרים מהחי היא הכרח חברתי וציווי יהודי.

 


ריצ'רד שוורץ, PhD, הוא פרופסור אמריטוס למתמטיקה באוניברסיטת ניו יורק; מחבר המאמרים "יהדות וצמחונות", "יהדות והישרדות גלובלית", ו"מתמטיקה והישרדות גלובלית". חבר הועדה המייעצת הישראלית – אמריקאית ל"חי".