שורשיהם של אכזריות וטוב לב כלפי בעלי חיים ואחרים

תעתיק הרצאה של פרנק אסיונה, Frank Ascione) PhD)

אני מודה לכם מאד על שהזמנתם אותי לכאן היום. אני מבקש להודות למארגני כנס זה על שהעניקו לי את ההזדמנות לחלוק אתכם מידע שהתקבל ממומחים בתחום זה, מידע שאספתי בעצמי מעבודתי עם ילדים ואנשים שמגלים אלימות כלפי בעלי חיים, וביטויים רבים ושונים שמתגלים ומקשרים שני סוגי אלימות אלה.

אני עומד להקרין שקופית אחת כבר בתחילת ההרצאה. אני מבקש שתצאו מכאן היום עם מספר הכללות. בהכירנו בבעיה שבהגדרת המונח, אכזריות כלפי בעלי חיים בשנות הילדות והבגרות נפוצה קרוב לוודאי יותר מכפי שאנו מעלים בדעתנו. שנית, במקרים מסוימים אכזריות של ילדים כלפי בעלי חיים עלולה לייצג תסמין (סימפטום) משמעותי של הפרעה פסיכולוגית. שלישית, אנו חייבים להבין שאכזריות כלפי בעלי חיים עלולה להיות קשורה להתעללות גופנית ומינית, כמו גם סביבת משפחה או קהילה אלימה. ולבסוף, התערבות מוצלחת אצל אנשים צעירים שמפגינים אכזריות כלפי בעלי חיים מתבססת על הבנה טובה יותר של המניעים השונים להתנהגות כזאת. אכזריות כלפי בעלי חיים טמונה ומושרשת בנושאים נרחבים יותר של בריאות פסיכולוגית והפרעה נפשית. ועכשיו, אחרי שהצגתי בפניכם את הסיכום, אני יכול ללכת. תודה לכם על תשומת לבכם.

רק רציתי לוודא שנכסה נקודות אלה. בחומר שחולק לכם נכלל תאור כללי של הנקודות העיקריות שאשתדל לדבר עליהן היום. קרוב לוודאי שלא אספיק לדבר על כולן אבל הן מצויות בחומר שברשותכם והן מלוות בסימוכין. גם ההרצאה שלי נמצאת שם ואשמח מאד לתקשר עם מי שירצה לקבל מידע נוסף. בכנס זה תינתן גם הרצאה ארוכה יותר שמתארת בפרוט רב את המחקר שבוצע על הנושא שמקשר התעללות בילדים להתעללות בבעלי חיים.

ראשית אתם ודאי שמים לב שאני מדבר על פגיעה בילדים. ואני מבקש לדבר על פגיעה בילדים בשני מובנים. כן, אנו מבקשים לדבר על ילדים אשר נפגעו בדרך כלשהי. הם נפגעו על ידי בן משפחה, הם נפגעו בקהילה שלהם, הם נפגעו על ידי אדם הקרוב להם מאד. אבל אני מבקש לדבר גם על ילדים שפוגעים באחרים. וזהו סוג הקשר שאני מבקש ליצור היום. שחשוב מאד לבחון ילדים פוגעים, ילדים כאלה שפוגעים באחרים אבל גם ילדים אשר פוגעים בעצמם. ולכן יתכן בהחלט שהקשר קיים אצל רבים מהם. אני מציג בפניכם את השקופית הראשונה בתחושת חוסר נוחות מסוימת, משום שאני בא אליכם כאמריקאי לדבר אל כולכם על אלימות, משום שכפי שאתם יודעים החברה שלנו אלימה מאד מאד. ורמת האלימות הולכת ועולה בעיקר בקרב עבריינים צעירים. מה אנו יכולים ללמוד מדרכים למניעה והתערבות כדי להפחית את רמת האלימות בתרבות שלנו? ובכן, יש שדברו על כך – אני חושב שראשית אבקש מכם להתמקד בתמונה זו. ילד קטן במחנה פליטים בקמבודיה אשר מצא בעל חיים ומנסה לטפל בו.

השקופית הבאה מראה שני ילדים עם חיות המחמד שלהם ואלה הן תמונות שאני מבקש שתזכרו; ואני מבקש שתזכרו גם את התמונה הבאה משום שאנחנו נדבר על האלימות כלפי ילדים וכלפי בעלי חיים. אני מבקש שלא נשכח שעבור ילדים רבים מאד בעלי חיים והם עצמם משמעותם טוב לב, משמעותם טיפול, משמעותם טיפוח, משמעותם הרבה דברים חיובים מאד, ולמזלנו הרב רק מספר קטן של ילדים מפגין התנהגות לא ראויה ואכזרית כלפי בעלי חיים. ולכן עלינו לזכור תמונות אלה ולזכור שילדים ובעלי חיים מייצגים בדרך כלל יחסים מאד חיוביים.

השקופית הבאה מציגה ציור שמדגים שלפעמים יחסים אלה מתערערים בצורה חמורה מאד. למדנו על מצב זה מסופרים גדולים – אדגר אלן פו בסיפורו "החתול השחור" מדבר על הקשר שבין אלימות כלפי בעל חיים ואלימות כלפי בני אדם. דוגמאות רבות מספור קיימות לכך בספרות. אבל לרוע המזל אין אנו צריכים לפנות לספרות כדי למצוא דוגמאות לקשר מעין זה.

השקופית הבאה היא מארצות הברית. אני בטוח שרבים מכם מכירים את סיפורו של ג'פרי דאהמר. ג'פרי דאהמר הוא דוגמה לאדם אשר לא ביצע בפועל מעשי אלימות כלפי בעלי חיים, אבל הוא היה אובססיבי עד למעלה מראשו בנושא מותם של יצורים חיים. וכפי שאתם יודעים את הדברים שעשה לבעלי חיים מתים הוא עשה אחר כך לקורבנותיו בני האדם. ולכן זו דוגמה ברורה מאד לכך שהתנהגות בילדות חייבת להזהיר אותנו מפני בעיה. מישהו היה צריך לחשוב שדבר זה חמור מספיק ומן הראוי לבדוק אותו, לחקור אותו, לחשוב עליו. אבל ג'פרי דאהמר הוא מקרה נדיר. רוצחים סדרתיים גם הם נדירים, למזלנו, בתרבות שלנו. אבל אנו רואים דבר מה שהוא מפחיד עוד יותר, אנו רואים עכשיו ילדים רוצחים.

השקופית הבאה היא דוגמה לילד שהרג בעל חיים. הכותרת בעיתון אמרה: "גור כלבים מת כשילד שפך עליו מים רותחים". את השקופית הבאה בבקשה.

הכותרת בעיתון אומרת: "משפחת אוגדן עוברת דירה אחרי שעז המחמד שלהם נהרגה על ידי זורקי אבנים". משפחה ביוטה שנאלצה לעבור משום שהעז שלה נסקלה למוות על ידי אנשים בשכונה שלהם. השקופית הבאה.

כותרת עיתון זה אומרת לנו: "חתול מתאושש מחץ שנורה דרך ראשו". סיפורו של חתול שמתאושש מפציעת חץ שחדר דרך ראשו. יש לי קלטת שאקרין אותה מחר ואני אתאר לכם אותה עתה בקצרה. היא מראה שני ילדים צעירים, וקלטת זו ואירוע זה הם שהגבירו עוד יותר את דאגתי אחרי שבחנתי את הנושא. המדובר כאן באירוע ביוטה, ארצות הברית, בה שני נערים צעירים, בני 16 שנים בלבד נהגו להניח מלכודות לבעלי חיים בנהר ליד מקום מגוריהם. לעתים לכדו דביבונים (רקון) או חיות בר אחרות. במקרה זה הם לכדו חתול. יתכן שהיה זה ידידו מעולם החי של מישהו, חית מחמד או יתכן שהיה חתול רחוב שאנו רואים בכל מקום במקומותינו. כשמצאו את החתול הם התחילו התלוצץ על העובדה שהחתול נלכד במלכודת והם לקחו חץ וקשת וירו בחיה, תחילה בפניה. אבל בעל החיים לא מת. ואז הם ירו בו חץ נוסף והחץ פילח את גופו, אבל החתול עדיין לא מת. ואז אחד הנערים ניגש אל החתול ובעודם צוחקים ומתבדחים רמס את ראשו של החתול שוב ושוב ושוב, עד שבעל החיים מת. ולא רק זה אבל בנוסף לכך הם הביאו אתם מצלמת וידאו כדי שיוכלו לתעד מה שעשו ולהראות לחבריהם ולחוות שוב את התרגשותם במועד מאוחר יותר. שניהם התגלו משום שהקלטת נמסרה לרשויות.

אחרי שהורשעו הוטל עליהם קנס של 100 דולר. בערך 300 שקל, כך אני חושב. הקנס לא שולם מעולם. שנה מאוחר יותר אחד הנערים שוב נעצר והואשם באי תשלום הקנס. נכחתי בבית המשפט שם האיש הצעיר שוב נשפט. הפעם הוא הביא את אביו אתו. השופט פתח ואמר: "אנו חייבים לצפות שוב בקלטת". והקלטת הציגה את האירוע הנורא כל כך. כשהחץ הראשון פגע בחיה האב פנה אל בנו ואמר :" חשבתי שאמרת ששחררת את החיה?" האב אפילו לא ידע מה קרה. הוא לא הבין מה בנו עולל, ולכן אין זה סביר שהאב חשב אפילו על סוג כלשהו של ייעוץ או התערבות; הוא לא היה מודע כלל לחומרת התנהגותו של הבן. הפעם שוב הוטל קנס של 100 דולר ואני חושב שכולכם תסכימו אתי שזהו עונש מאד לא משמעותי לסוג זה של התנהגות. כאשר שאלתי את השופט האם צעיר זה יקבל ייעוץ כלשהו, האם הוא יופנה לסוג כלשהו של סיוע תשובתו הייתה, "לא, האנשים במחלקה הסוציאלית, האנשים בשירות למשפחה עסוקים מדי מכדי שידאגו לאירוע שמעורב בו בעל חיים". והחשש שלי הוא שאם נערים אלה הפגינו רמה חמורה כל כך של קשיחות והעדר אמפתיה, כפי שמוריי תאר זאת, כלפי בעל החיים הלכוד, כשצחקו ולא הפגינו אכפתיות, האם לא יהיה להם קל מאד להפגין העדר מוחלט של אכפתיות כלפי ילד קטן אשר עשוי להיות קורבן שלהם בזמן כלשהו? אני חושב שזו שאלה שעדיין רודפת אותי על מקרה מיוחד זה.

השקופית הבאה בבקשה. בכותרת העיתון אנו קוראים: "בני עשר נאשמים ברצח פעוט". אנו יודעים על מקרים בהם רמת האלימות קיצונית מאד אצל ילדים קטנים. כולנו מכירים את המקרה באנגליה אשר בו שני ילדים בני עשר הורשעו לאחרונה ברצח ילד בן ארבע. העדויות מצביעות על אכזריות כלפי בעלי חיים בעברם של ילדים אלה. אנו יודעים על מצוקה רבה ברקע של משפחותיהם של שני ילדים אלה שהורשעו ברצח. השקופית הבאה בבקשה.

כותרת העיתון אומרת: "אבל על מותו של ילד ועל הילד שהורשע". בארצות הברית התרחש לאחרונה אירוע אשר בו ילד בן שלוש עשרה הורשע על רצח של ילד בן ארבע. העדויות על מקרה זה מספרות שכשנה או שנתיים לפני כן הוא חנק את חתולו של השכן בעזרת מהדק צינור ואיש לא הקדיש תשומת לב לאירוע זה. איש לא הפנה את הילד לייעוץ או טיפול. ושוב, אחת מהמטרות שבהצגת מידע זה היא להגביר את המודעות שלנו לכך שאנחנו חייבים לטפל במקרים אלה. השקופית הבאה בבקשה.

השקופית מציגה ציור של פסיכיאטר כותב בפנקס בעוד החולה שוכב על ספה. לפעמים האבחון בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה טוב מאד אבל לפעמים קשה לעשותו. לאלה מכם שאינם מצליחים לקרוא מה כתב כאן הפסיכיאטר, הוא כתב, "סתם משוגע", ולעתים זוהי רמת האבחון.

השקופית הבאה מציגה כריכה של המדריך להפרעות פסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית. אנו יודעים שלהפרעה אחת, המכונה "הפרעת התנהגות", יש סימנים מיוחדים מאד. היא כוללת אכזריות כלפי בעלי חיים כמו גם אכזריות כלפי בני אדם. היא כוללת הדלקת שריפות. היא כוללת תקיפת אנשים אחרים, אכיפת התנהגות מינית על אחרים – מגוון התנהגויות מיוחדות מאד. וכפי שמוריי ציין, מאז 1987 מופיעה במפורש ברשימת סימפטומים אלה גם אכזריות כלפי בעלי חיים ומשום כך אנו מצליחים לאסוף עוד הוכחות לשכיחות מאפיין מיוחד זה בקרב ילדים שמגיעים למרפאות שונות לקבלת עזרה. הפרעת התנהגות קשורה לעתים קרובות לקשיים במשפחה, קשיים חמורים מאד במשפחה במונחי משמעת לא נאותה, שיטות לא נאותות לגידול ילדים בהן נעשה שימוש רב באלימות ואכיפה, וגם העדר פיקוח על מה שהילדים עושים, היכן הם נמצאים, עם מי הם נמצאים. זוהי בעיה חמורה מאד ברבות מהערים שלנו ובקהילות אחרות בארצות הברית, ואני בטוח שזוהי הבעיה גם כאן. השקופית הבאה בבקשה.

כותרת העיתון אומרת: "ילדי הומבולט עומדים בפני האשמה באכזריות כלפי בעלי חיים ושוד". זוהי דוגמה למספר ילדים בארצות הברית שהפגינו מספר סימפטומים של הפרעת התנהגות, כולל גניבת חפצים, אלימות כלפי ילדים ואלימות כלפי בעלי חיים, והאבחנה כאן נפוצה למדי. השקופית הבאה בבקשה.

בהתחשב בכל המידע שיש בידינו על אכזריותם של ילדים, אני מבקש לדבר עתה מספר דקות על הסביבה, על הקשרים שנוגעים כנראה לסוג זה של התנהגות. אחד מהם הוא התחום הכללי של אלימות במשפחה ובקהילה, והילדים שמלווים את אימותיהם למקלטים לנשים מוכות.

בשקופית הבאה אתם רואים את פניו של ילד שמגיע לאחד מהמקלטים האלה, ובארצות הברית, ואני בטוח שגם כאן מקובל מאד שילדים מלווים את אמותיהם למקלטים אלה. לעתים קרובות הם סובלים ממצוקה ומתח בדיוק כמו האם, במקרים רבים הם חשים רווחה על שהוצאו מהסביבה בה חיו. למעשה במקרים מסוימים רק כשהבעל או החבר או האב החורג הרג את חית המחמד האם החליטה "עכשיו אני חייבת לעזוב". ולכן קיים כאן קשר ואנחנו חייבים להקדיש לו תשומת לב רבה מאד.

הילדים המוצגים בשקופית הבאה, כפי שאלה מכם שעובדים בתחום זה יודעים, עומדים מאד על המשמר, הם זהירים בצורה קיצונית, הם מרבים לבחון את והם דואגים מאד בכל הנוגע למתרחש סביבם. בשקופית הבאה אתם רואם את אחת ההשפעות השליליות מאד על ילדים אלה. ילד צעיר זה חימש עצמו בסכין גומי וברובה פלסטיק ולצלם הוא אמר: "אם אבא יבוא הביתה אני אהרוג אותו ולא אתן לו לפגוע באימא". ושוב, יש לנו כאן דוגמה של ילד קטן שכבר אימץ אסטרטגיה אלימה לפתרון בעיות; הוא כבר מוצא עצמו במצב בו עליו להגן על אמו, מצב בו ילד בן תשע או עשר לא צריך להיות. ושוב אנו רואים דוגמה לקשר זה.

קיימות דוגמאות למקרים בהם אחים או אחיות התעללו בחיית המחמד של האח או האחות כדי להפחיד אותם, ובמקרים אחדים גם הרגו את החיה. ואנו יודעים שבתחום ההתעללות הגופנית בילדים אין זה נדיר כל כך שבעלי חיים, אם הם חיים בבית כזה, גם הם עוברים התעללות. כפי שמוריי אמר, לפעמים, ומקרים כאלה גם קרו בארצות הברית, קצין רווחת בעלי חיים או עובד צער בעלי חיים בא לבית כדי לחקור דווח על הזנחת בעל חיים או התעללות בו, והאיש מגלה ילד מצוי בסיכון ומדווח על כך לשירותים הסוציאליים. זו דוגמה למצב שבו עלינו להגביר את הרגישות שלנו ולחפש אחר קשר זה; למרות שלא תמיד הוא נמצא שם, אנחנו חייבים להיות ערים לאפשרות שהוא קיים.

השקופית הבאה מראה ילד במקלט. הוא צייר את עצמו כשהוא מתחבא מאחורי ספה. אמו בוכה, ואביו החורג עומד לדרוך על ציפור המחמד של הילד. וזהו אותו אדם שבמועד מוקדם יותר הציע לאשתו להרוג את התינוק שלו משום שהוא עשה יותר מדי רעש כשבכה.

בשקופית הבאה אתם רואים ציור אחר של ילד שאביו החורג בעט בכלבו של הילד במורד המדרגות. ושוב אלה הן דוגמאות לסביבה שילדים רבים המצויים במקלטים לנשים מוכות חוו בבתיהם לפני שהגיעו למקום בטוח. אנחנו מתחילים עכשיו רק ללמוד מהי ההשפעה ארוכת הטווח של חשיפה לסוג זה של אלימות על הילדים.

השקופית הבאה נלקחה מתוך ספר שנכתב בהשתתפותה של ד"ר ברברה בוט, ואתם תשמעו ממנה על אחד מהמקרים בספר זה. ד"ר ביל פרידריך ביצע מחקר נרחב מאד על ילדים שעברו התעללו מינית על ידי מספר אנשים וזהו הגרף היחיד שאציג בפניכם. החלטתי שלא אשעמם אתכם עם הרבה מאד מספרים. יש לי הרבה נתונים וגרפים וסטטיסטיקה שאוכל להציג בפניכם, אבל הרשו לי להראות לכם רק שקופית אחת שאני מקווה שתזכרו. בשקופית זו ההשוואה היא בין נערים שמוצגים בכחול ונערות שמוצגות בצהוב; כמה מהילדים עברו התעללות מינית, ואלה הם מקרים בהם נערכה חקירה, ועובדים סוציאליים או אנשי השירות הסוציאלי או המשטרה, לא משנה איזו סוכנות חקירות קבעו שאכן, יש עילה להגשת תביעה, ויש להעביר את הילד למקום מוגן כלשהו. הנתונים בשקופית מציגים את שיעור הילדים שאימותיהם דיווחו עליהם בששת החודשים האחרונים משום שגילו אכזריות כלפי בעלי חיים. תוכלו לראות בין הבנים שמוצגים משמאל, ואשר סבלו מהתעללות מינית ששיעור הילדים שגילו אכזריות כלפי בעלי חיים הוא כמעט שלושים וחמישה אחוז מבין הקורבנות האלה - ואלה הם קורבנות מגיל שנתיים עד שתים עשרה שנים. אצל הילדות השיעור הוא בערך עשרים ושמונה אחוז. שיעורים אלה גבוהים הרבה יותר מהשיעורים הנמוכים שקיימים בקרב ילדים שלא עברו התעללות, וגם שיעורים אלה גבוהים מדי. הם חייבים להיות הרבה יותר נמוכים. אסור לנו לאפשר לילדים להיות אכזרים; אבל במדגם של ילדים שערכנו מצאנו ששלושה עד חמישה אחוז מהם הפגינו אכזריות כלפי בעלי חיים למרות שלא עברו התעללות. זוהי הוכחה ברורה ביותר ממחקר אחד בלבד, אך נרחב מאד, והדבר מצביע על כך שקיים קשר כזה חזק מאד בכמה מהמקרים.

דרך אגב, אני צריך להזכיר שהתעללות בבעלי חיים שכמה מילדים אלה מבצעים כרוכה באכזריות גופנית, אבל היא עלולה לכלול גם התנהגות מינית עם בעלי חיים; במקרים מסוימים דווח שילדים ניסו לקיים יחסי מין עם בעלי חיים ובעלי החיים מתו תוך כדי כך. זהו תחום נוסף שאני חושב שעלינו להיות מודעים לו, כשצעירים עשויים לעסוק בפעילות מינית המעורבת באלימות ומוות; וכל שאני יכול לחשוב עליו הוא ההשפעות ארוכות הטווח על היחסים שלהם עם בני אדם אחרים. זהו תחום מסוכן נוסף שאני חושב שעלינו להקדיש לו תשומת לב רבה הרבה יותר. לא קל לדבר עליו, אבל אני חושב שזהו דבר מה שעלינו להיות ערים לו. השקופית הבאה בבקשה.

לבעלי חיים גם תפקיד חיובי בחייהם של קורבנות ילדים, ושוב אני מבקש שלא נשכח זאת לכל אורך הדיונים שלנו על אכזריות. במקרה מיוחד זה השקופית נלקחה מספר שנכתב על ידי תובעת בעיר ניו יורק, שעובדת עם ילדים שהם קורבנות של התעללות. תובעת זו סיפרה שבמספר מקרים עליהם עבדה היא מצאה שנוכחות בעל חיים כשהילד נחקר העניקה לילד ביטחון והוא דיבר על ההתעללות שעבר. בעל החיים מרגיע אותם. ובמקרה במיוחד זה היה זה כלב שהביאה למשטרה והילד אמר,"אם נוכל להביא את החיה הזאת לבית המשפט, אם הכלב ישב על ידי אני אספר מה שהאיש עשה לי. אני אספר מה הוא עשה לי, איך הוא הכאיב לי. אבל אם הכלב לא יהיה שם אני אפחד לדבר." ולכן עבור כמה מילדים אלה שעברו התעללות בעלי החיים ממלאים תפקיד מרגיע שמאפשר להם להתמודד עם האלימות שחוו בעצמם. השקופית הבאה בבקשה.

אני לא חייב לספר לכם על השפעות מלחמה ואלימות בקהילה על ילדים. רבים מהתורמים לספר מיוחד זה ("ההשפעות הפסיכולוגיות של מלחמה ואלימות על ילדים") שעוסק בהשפעות מצבים אלימים על ילדים הגיעו מארצכם אתם ותרמו למחקרים בתחום זה. אנו יודעים שדבר זה משפיע על ילדים בצורה שלילית.

בשקופית הבאה אנו רואים ילדים ממחנה פליטים בקמבודיה. כמה מילדים אלה עליזים בצורה בולטת בהתחשב בנסיבות בהן גדלו. השקופית הבאה היא דוגמה לכך. הם מסוגלים עדיין להיות עדינים ולטפל זה בזה. אולם לרוע המזל השקופית הבאה מראה שכמה מילדים אלה, הסובלים, שנפגעו מבחינה נפשית מתחילים גם לפגוע באחרים, וזהו מצב אחר שעלינו להפנות את תשומת לבנו אליו.

אני יודע ששמעתם שארצות הברית וכמה ערים בארצות הברית תוארו גם הן כאזורי מלחמה משום שהאלימות שם כרונית, חלק בלתי נפרד מהקהילות בהן חיים ילדים. עלינו לשים לבנו לילדים שחיים בנסיבות כאלה. השקופית הבאה בבקשה.

אסיים עם שלושה מנגנונים בעזרתם מפתחים ילדים אכזריות. האחד הוא על ידי צפייה במה שמתרחש סביבם, פעולות המבוצעות על ידי אנשים המהווים דוגמה עבורם. לעתים אלה הן דוגמאות של אנשים מבוגרים לאלימות. דוגמה ומופת, כפי שנראה בשקופית הבאה עשויים להיות חיוביים מאד, ובעזרתם ילדים יכולים ללמוד מהמבוגרים סביבם התנהגות נאותה כלפי אחרים.

השקופית השניה היא דוגמה לילדים שלומדים אלימות כלפי בעלי חיים. במקרה זה המדובר בדביבון (רקון), חיה קטנה שמוכנסת לתוך חבית. דבר זה נעשה בפיקניק, בהתקבצות משפחתית. במשחק שהתבצע כאן הכלב מתבקש להוציא את הדביבון בכוח מתוך החבית. הדביבון מוצא שוב ושוב מתוך החבית עד שהוא מת ומוחלף בדביבון אחר. מה שאני מבקש שתראו בשקופית הבאה הוא פניהם של הילדים שצופים במשחק. ילדים אלה למדו שעור. הם למדו שעור גרוע ביותר, נורא, על הדרך בה יש להתייחס לבעלי חיים.

התחום השני הוא פיתוח אמפתיה, ונושא זה יידון בהרחבה בשקופית הבאה. אנו נדבר גם מחר על התפתחות ילדים שאכפת להם. על ילדים ללמוד להיות רגישים זה לרגשותיו של זה, ורבים בכנס זה יתארו עבורכם כיצד הטיפול בבעלי החיים יכול לשמש ככלי, כמנגנון שבאמצעותו ניתן להחדיר בילדים אכפתיות. השקופית הבאה.

משמעות הדבר גם אכפתיות כלפי רגשות קשים, היכולת להרגיע ולנחם מי שבוכה, מישהו שטוף דמעות.

המנגנון השלישי שאנחנו מכירים הוא חשיפתם של ילדים לטראומה מכל סוג שהוא, בין אם מעשה ידי אדם ובין אם מעשה הטבע – הוריקן, אסון טבע אחר, רעידת אדמה – ילדים כאלה עלולים גם הם להפגין אכזריות כלפי בעלי חיים כביטוי להפרעה שהם סובלים ממנה. שתי השקופיות הבאות מדגימות זאת.

ילדים גמישים מאד במקרים מסוימים. אנו יודעים שילדים מסוגלים להתמודד עם הבעיות שהם עומדים בפניהן.אין אנו בטוחים בקשר לכל הגורמים המעורבים בכך אבל עלינו ללמוד כיצד ילדים מסוימים מסוגלים לקחת את החוויות האלימות שלהם ולהפוך אותן להתנהגות חיובית מאד כלפי אחרים.

אני מבקש לעזוב אתכם היום עם המסר הבא. השקופית הבאה. אנו כהורים, אנו כמבוגרים, אנו כמורים נבחנים שוב ושוב, ולעתים, כשילדים מעורבים בכך אנו מאכזבים את ילדינו. לעתים אנו מאכזבים את ילדינו בצורה פרטית, כהורים, כחבר, כעמית, אבל לעתים אנו מאכזבים את הילדים שלנו בצורה קולקטיבית, כחברה. לעתים אנו מאכזבים אותם כתרבות שלמה. אם לא נשמע את הזעקה, אם לא נאזין לזעקה, הילד , הרי שהילד שאומר "כואב לי", אותו ביטוי – יהפכו לנבואה. תודה.

תודה לך, ד"ר אסיונה. אנו נשמע עתה שאלות של אנשים שייגשו אל המיקרופון.

שאלה:

אחד הדברים שאמרת על ילדים שעברו התעללות מינית במקרים בהם הוגשו כתבי אישום - לא הייתי בטוח בקשר לשיעורים. 30 אחוז ילדים ו-28 אחוז ילדות שהתעללו בבלי חיים. האם הם עשו זאת אחרי שעברו התעללות או לפני כן?

פרנק אסיונה:

שאלה טובה מאד ולרוע המזל הדרך בה נמדד הנתון במחקר המסוים הזה, והדרך בה נמדד הנתון בדרך כלל אינה מאפשרת לבדוק האם התנהגות זו קדמה להתעללות, האם ההתנהגות הייתה תוצאה של התעללות או האם הן קרו בו בזמן. הדבר הנורא לגבי ילדים רבים שעוברים התעללות, כפי שאתם יודעים לגבי ילדים רבים שעוברים התעללות מינית הוא שדבר זה אינו אירוע יחיד, מבודד. יתכן בהחלט שההתעללות היא חלק ממרקם החיים שלהם במשך חודשים, לפעמים אפילו משך שנים. ברור שכשהילדים קטנים מאד לא יתכן שההתעללות נמשכה זמן רב, אבל השאלה שאתה מעלה חשובה מאד ועלינו להיות מדויקים יותר בקשר לסוג המידע שיש בידינו בתחום זה, במונחי תזמון המעשה וחומרת המעשה. אלה הן שאלות שבדרך כלל אינן מטופלות במחקרים רבים. אנחנו רק מתחילים לעשות זאת.

שאלה:

הבעיה שלי במקרה זה היא שהניסיון שלי - שהוא מוגבל במעט - אבל הניסיון שלי מימי הנעורים שלי, מימי בחיל האוויר, מימי ילדותי ומחיי כאדם בוגר תמיד היה – זכור, לא ראיתי את הצד השני, אני חייב להודות בכך – אבל הצד האחד שתמיד ראיתי הוא שאנשים רבים שהיו טובים במיוחד כלפי בעלי חיים וסבלו כשבעלי החיים סבלו היו למעשה אלימים כלפי מבוגרים. זה היה הניסיון שלי וכך גם קרה לי. אני נוטה להיות עדין במיוחד כלפי בעלי חיים. אני לא אוהב לראותם סובלים ואני עוזר להם, ובכל זאת לא אהסס להכות מישהו המפגין אכזריות כלפי בעלי חיים. ולכן נראה לי, למרות שהניסיון שלי מוגבל, זה נראה לי שונה לחלוטין ממה שנאמר כאן היום. האם אתה מבין?

פרנק אסיונה:

כן, אני חושב שהשאלה שאתה מעלה היא על העקביות שביחסים אלה. הייתה לי שקופית נוספת שלא עמדתי להשתמש בה שמתייחסת במיוחד לשאלה שלך. אני חושב שעלינו לבדוק את כל המקרים האפשריים. קיימים אנשים שמכים באלימות את נשותיהם ואשר מסיבות כלשהן מגנים מאד על הכלב שלהם. יש אנשים שדואגים מאד מאד לבעלי החיים שהם מטפלים בהם, אבל הם חסרי כל רגישות לבני האדם שיש להם קשר אתם. אנו יודעים על אנשים שמפגינים אכזריות כלפי בני אדם וכלפי בעלי חיים, ואנו יודעים על אנשים שמתנהגים בנעימות כלפי בני אדם וכלפי בעלי חיים. אני חושב שהניסיון להסביר כיצד מתרחש מידור זה הוא אחד האתגרים שעומדים בפנינו. אני חושב שהאידיאל הוא אנושיות אצל כולם שאכפתיות וטיפוח ואהבה שישררו בכל, אבל אני יודע, כשאני בוחן את חיי שלי, שלא כך הדבר. אני יודע שקיימים הבדלים בדרך בה אני מתייחס אל אנשים שונים. ולכן כן, אתה מעלה נושא חשוב ביותר העוסק בנושא העקביות בכלל. תודה לך.

שאלה:

הייתי רוצה שתקדיש מעט זמן ליחס שבין אכזריות ועוני, ולעובדה כך שסוג זה של אכזריות אינו נובע תמיד מרוע. לעתים הוא תוצר שצמח מתוך עוני.

פרנק אסיונה:

כן אני חושב שהנקודה שהעלית חשובה מאד משום שהעוני הוא גורם לכל אחד מצוקה, מצוקה חמורה, ואנחנו יודעים שככל שנוסיף גורמי מצוקה לחיי ילד, לחיי משפחה כך גוברת הסבירות שנראה קשיים חמורים בהתמודדותו של ילד זה. אני חושב שהיה זה מסלו שדיבר על היררכית הצרכים, ואם הצרכים הבסיסיים ביותר אינם מסופקים – אם הילדים אינם אוכלים כראוי, אם הילדים אינם בטוחים, קשה מאד להמשיך מעבר לכך לאכפתיות וטיפול, אפילו בעצמי, שלא לומר אכפתיות וטיפוח וטיפול באחרים. ולכן הנקודה שהעלית חשובה מאד מאד. אנחנו חייבים לבדוק את שורשי הבעיות האלה. ועלינו לתקוף שורשים אלה ולהקל על מצבים כגון עוני שגורמים מצוקה חמורה כל כך לחיי הילדים. תודה לך.

שאלה:

אני מבקש לדעת איך אתה מגדיר את התרבויות שיש בהן ספורט צייד, מלחמת שוורים, לאיזה קטגוריה נכנסת תרבות כזאת?

פרנק אסיונה:

לא רציתי לענות על שאלה זו. וזו שאלה חשובה מאד. אין כוונתי להתייחס בקלות ראש אליה בגלל הערתי הראשונה. אני חושב שהערתי הראשונה משקפת את חוסר הנוחות שלי בכל הנוגע לדרך בה אנו מטפלים בנושא זה. אני חושב שאנחנו כתרבויות חייבים לבדוק ולבדוק שוב את היחסים שלנו עם בעלי החיים משום שהם משקפים את היחסים שלנו האחד עם השני ועם עולם הטבע שלנו. האירוע שראית של חיה שנגררת מתוך החבית על ידי כלב הוא ספורט עבור קהילה זו. אנו מסתכלים באירוע זה בזוועה. אחרים עשויים להסתכל באירוע זה בעיניים שונות. הם עשויים לראות זאת כדוגמה לא נוראה כל כך של התאכזרות כלפי בעלי חיים. יש לנו דעות שונות על בעלי חיים שונים ומה מקובל לעשות להם. ולכן קיימים הבדלים רבים מאד. ניסיתי לפתח הגדרה של אכזריות כלפי בעלי חיים, והגדרה זו מצויה בחומר שקיבלתם הבוקר, ממש בהתחלה, אבל קשה יותר להגדיר אכזריות כלפי בעלי חיים משום שעלינו לשקול את נושא הזנים השונים. ההתנהגות שלנו כלפי בעלי חיים שונים שונוה לחלוטין מתרבות לתרבות. אני מאמין שילדים ילמדו האם לחיים יש ערך או לא על פי הדרך בה מתייחסים לבעלי חיים בפעילויות ספורטיביות. ואני יודע שעלינו להיות רגישים להבדלים תרבותיים. אבל אני חושב שעלינו גם להיות בטוחים מספיק כדי לומר: "אסור שאדם ירשה לדבר זה להתרחש, בהתעלם מתרבותו, בהתעלם מהמסורת שלו, אסור שדבר כזה יקרה. ואסור שזה יקרה בגלל סיבה אחת, משום שזהו שעור שהילדים שלנו אסור להם ללמוד. זהו שעור שאסור להם ללמוד."

שאלה:

דיברת על ילדים שמחקים את הסביבה שלהם. האם מדדת את השפעתה של הטלוויזיה על התנהגותם האלימה של ילדים?

פרנק אסיונה:

השאלה על השפעתה של הטלוויזיה גם היא נושא שארצות הברית התחילה לאחרונה לדאוג לגביו; משום שכפי שאתם יודעים התוכניות הרגילות מציגות כמות רבה מאד של אלימות, וקיים גם המדיום החדש של קלטות, שילדים רבים משיגים גישה אליהן למרות שהוריהם אינם יודעים במה הם צופים. נאמר לי על ידי אנשים שעובדים בתחום ההתעללות המינית בילדים שילדים מתארים אירועים של התעללות, של פעילות מינית שיתכן שהופיעו בקלטות שהוריהם השאירו במקום כלשהו בבית והילד פשוט צפה בהן. זהו מדיום שלפי דעתי צריך לעורר בנו דאגה רבה מאד. בארצות הברית קיימת היום תנועה הדורשת לתייג את תוכניות הטלוויזיה ולתייג את הקלטות ולתייג משחקי וידאו – הננינטנדו והסגה ומשחקים אחרים – ולצרף אליהם התראות על התוכן האלים שבמשחקים אלה. אחד המשחקים האלה מציג אדם שעורף ראשה של אישה ופס הקול אומר : "גמור אותה, גמור אותה." וילדים רואים זאת שוב ושוב. אני חושב שאנחנו יודעים שתחום מחקר זה, וזהו מחקר שנערך מאז שהייתי סטודנט לתואר ראשון בשנות השישים, תחילת שנות השישים - מחקר זה מראה שקיים קשר חזק מאד, בעיקר עבור ילדים שכבר מצויים בסיכון כלשהו, שיש להם כבר נטייה מסוימת כלפי התנהגות אלימה – זהו גורם נוסף שמגביר את הסבירות שהם יעשו אלימים עוד יותר. האירוע של שני הילדים באנגליה שרצחו את ג'יימי בולגר הפעוט: עתה מתגלה עדות לכך שאחד הרוצחים צפה בקלטת של סרט שכותרתו: "משחק ילדים 3" ("צ'אקי") זמן קצר לפני הרצח, ומספר דברים שנעשו לקורבן דומים מאד למה שהוצג בסרט. ולכן כן, עלינו לדאוג בגלל דבר זה, ולו רק בגלל המסר שאנחנו מעבירים אל הילדים שלנו כשאנחנו מרשים להם לצפות בדברים כאלה בעוצמה כזאת ובאינטנסיביות כזאת, בהתחשב בדברים אחרים שיתכן שהם כבר צופים בהם.