דו-קיום: תוכניות לילדים ערבים ויהודים

עדכון

תוכנית דו-קיום הופסקה באופן זמני. אנו זקוקים לעזרתכם על מנת לחדש את פעילותו של פרוייקט חשוב זה.

	טכס הפתיחה, מחזור 2000
	לומדים לאהוב בעלי חיים – וילדים אחרים מאמר המתאר את המחזור הראשון של פרוייקט דו-קיום לילדים ערבים ויהודים של עמותת חי, 1995

טכס הפתיחה, מחזור 2000

בעיצומה של אלימות גוברת במזרח התיכון, חידשה עמותת חי את פעילות הפרוייקט עטור הפרסים "דו קיום לילדים יהודים וערבים", במסגרתו נערכים מפגשים משותפים בהם רוכשים הילדים אמפתיה וכבוד כלפי השונים מהם. טכס הפתיחה התקיים במרכז צער בעלי חיים הישראלי בתל-אביב יפו בנוכחות נציגי הממשלה והכנסת ואישים ידועים נוספים.

בטכס נכחו נציג המשרד לאיכות הסביבה אבי בלישניקוב, סגן ראש עיריית תל אביב מיכאל רועה, חברי הכנסת קולט אביטל, תמר גוז'נסקי ואברהם פורז, הזמרת והבדרנית המפורסמת אורנה בנאי, מפיק הסרטים והבמאי מנחם גולן, השחקן אריה מוסקונה, כוכבי תוכניות הילדים חני נחמיאס ודודו דותן, הזמרת יפית צופידה ועוד. כן נטלו חלק בטכס התלמידים היהודים והערבים המשתתפים בתוכנית מבתי הספר אחוה וגבעת התמרים שבשכונות המעורבות שביפו.

מחקרים מדעיים מצביעים על טיפוח אמפתיה של ילדים כלפי בעלי חיים כגורם מסייע חשוב התורם להפחתת האלימות בחברה. הקשר שבין אלימות כלפי בני אדם ואלימות כלפי בעלי חיים עמד במוקד הדיונים בכנס בין-לאומי מרכזי שאורגן על ידי עמותת חי ומשרד החינוך הישראלי בשנת 1994. (ראה הקשר בין התעללות בבעלי חיים לבין אלימות בקרב בני אדם.)

פרוייקט "דו-קיום" של עמותת חי, המועבר על ידי מורים יהודים וערבים כאחד, מתייחד בפעילות התנסותית חוויתית של הילדים, דרכה הם לומדים להתייחס לבעלי חיים, לסביבה ולבני אדם אחרים מנקודות מבט שונות ולפתח אמפתיה כלפי השונים מהם. את התוכנית מובילים רכז מחלקת החינוך של עמותת חי בישראל ואיש החינוך הערבי, המתמחה בתוכניות דו קיום, אלמאזה ג'אבר.

התוכנית, שמומנה בחלקה על ידי קרן אברהם, זכתה בפרס "הספארי של היקום" מטעם ארגון "קשרים גלובליים למען שימור" (Global Communications for Conservation) שמרכזו בניו יורק. קבוצת תלמידים והורים יהודים וערבים המריאה לבריטניה על חשבון חברת בריטיש איירווייס כדי לייצג את התוכנית בועידת הילדים הבין-לאומית לאיכות הסביבה, כינוס המשך לועידת הפסגה בנושא איכות הסביבה שנערכה בברזיל. הפעילויות המתקיימות במסגרת הפרוייקט בישראל הוצגו בפני באי הועידה בביתן שאויש בידי הילדים.

העיתונות הישראלית וה"אינטרנשיונל הרלד טריביון" סיקרו את טקסי הפתיחה של הוועידה. בנוסף, התראיינו מפיק הסרטים מנחם גולן וכמה מן הילדים בטלויזיה הישראלית.

לומדים לאהוב בעלי חיים – וילדים אחרים
מאמר המתאר את המחזור הראשון של פרוייקט דו-קיום לילדים ערבים ויהודים עמותת "חי", 1995

מאת רות הייגס

סוכנות הידיעות World Zionist Press Service

האם אפשר להשתמט מהכנת שיעורי בית בתואנה ש"הכלב אכל את שיעורי הבית שלי", כששיעורי הבית יכולים להיות הכלב בעצמו?

עמותת חי – פועלים למען בעלי חיים בישראל – הרחיבה את תחומי פעילותה, במסגרתם הסתיים לאחרונה המחזור הראשון בתוכנית הניסיונית לקידום פלורליזם, סובלנות ודו קיום בין ילדים. באמצעות לימוד משותף על בעלי חיים והטיפול בהם למדו 40 ילדים יהודים וערבים להתייחס בכבוד, בחיבה ובאכפתיות זה לזה.

במשך שישה חודשים נפגשו עשרים ילדים יהודים, תלמידי כיתה ד' מבית הספר גבריאלי שבצפון תל-אביב המבוססת, עם 20 ילדים ערבים בני גילם, תלמידי בית הספר חסן ערפה ביפו, פעם בשבועיים, בבית המחסה של אגודת צער בעלי חיים בתל-אביב יפו, במסגרת תוכנית דו-קיום לילדים יהודים וערבים.

"ילדים מתנהגים כלפי בעלי חיים בדרכים המשקפות את החוויות האישיות שלהם", טוענת נינה נייטלזון, מייסדת עמותת חי שמרכזה בעיר אלכסנדריה בווירג'יניה שבארצות הברית.

"מטרידה במיוחד העובדה, כי רבים מאלה המתעללים בבעלי חיים הינם בעצמם קרבנות התעללות. כיוון שכך, סברנו שהתהליך עשוי להיות הפיך במידה מסוימת, וטיפוח יחס של דאגה וחיבה כלפי בעלי החיים יכול להשפיע במעגלים רחבים יותר ולהתפתח לכדי יחס של דאגה וחיבה כלפי הזולת."

הפרוייקט הניסיוני והנועז יצא לדרך באישור היחידה לדמוקרטיה ודו-קיום במשרד החינוך ובשיתוף מחנכות שתי הכיתות. בשלב ראשון מילאו הילדים שאלונים שמגמתם הייתה לעמוד על גישות הילדים הן כלפי בעלי החיים והן כלפי ילדים אחרים.

"יש משהו טוב בכל בעל חיים – כולל באלו שאיני אוהב. נמק והדגם." "האם אתה יכול להתחבר עם ילד ערבי או יהודי?" "מה היה קורה לו הייתה לכולנו תרבות זהה?"

רק כרבע מהילדים גידלו חיות מחמד בביתם, והיתר גילו כלפי בעלי חיים עמדות שנעו מאדישות ועד לחרדה. רבים מהם לא נגעו מעולם בבעל חיים. הילדים היהודים שלא הכירו ערבים באופן אישי קודם לכן גילו הססנות רבה יותר. לעומתם היו הילדים הערבים תושבי יפו, ששיעור היהודים בה מגיע לכ60%, פתוחים יותר כלפי חבריהם היהודים.

מעמדת פתיחה זו יצאו הילדים למסע של חקירה וגילוי. תהליך הלמידה התבצע באמצעות פעילויות מגוונות: משחקי תפקידים, עבודות יצירה, סרטונים המדגימים כיצד מלטפים בעלי חיים כדי לעורר את אמונם ועוד, וקשרים טבעיים וכנים החלו מתרקמים בהדרגה בין הילדים לבין בעלי החיים.

במסגרת התוכנית צפו הילדים בסרט "שומרים על קורי החיים" (Protecting the Web), המציג את ערכו ותרומתו של כל יצור חי לשמירת האיזון בטבע. לאחר ההקרנה, התבקשו הילדים לתת ידיים וליצור יחד רשת גדולה של קורים. הילד שעמד במרכז הרשת ייצג את השמש ויתר הילדים ייצגו צמחים ובעלי חיים. הילדים הוצאו מן הרשת בזה אחר זה כדי להמחיש את תהליך ההתרופפות המהיר, עד כדי פגיעה אנושה במבנה הכללי, כתוצאה מזלזול או מרשלנות של יחידים.

בפעילות אחרת, התבקש כל ילד להכין מסכה בדמות בעל חיים, ובהמשך, להציג את אותו בעל חיים ולנסות לבטא את תחושותיו במצבים של התעללות, הזנחה או כליאה בכלוב.

"משחק התפקידים מסייע לילדים להבין איך מרגיש בעל החיים כאשר, לדוגמא, מתקרב אליו יצור גדול יותר, דוגמת בן אדם", מסבירה מנהלת עמותת חי בישראל. "אחד הילדים הזדהה בצורה יוצאת מן הכלל עם הנחש, והגיע בעצמו למסקנה שהנחש אינו מכיש מתוך רשעות וכוונה להזיק אלא מתוך הגנה עצמית. התהליך הזה מאפשר להעצים את האמפתיה לסבלם של אחרים ולעודד מעורבות עמוקה יותר בבעיות מוסריות שונות."

במהלך הפרוייקט התפוגגה המתיחות בהדרגה ואת מקומה תפסה אווירה נינוחה ונעימה, הן בין הילדים לבין הכלבים, החתולים והנחשים והן בינם לבין יתר בני גילם. ילדים שפחדו תחילה מבעלי חיים הפכו למטפלים מסורים ואחראיים, ואלה שחששו מפני הילדים האחרים מצאו את עצמם מפטפטים אתם בטלפון דבר יום ביומו. הילדים ישבו יחד במהלך הפעילויות כקבוצה מגובשת, וציפו בהתרגשות להזדמנות לארח בבית ספרם את תלמידי בית הספר השני.

בתום ששת חודשי הפעילות, נתבקשו הילדים למלא שאלונים זהים לאלה שמילאו בתחילת התוכנית. התשובות שיקפו את השינוי הדרמטי שחל בעמדותיהם.

בתחילת התוכנית הביעו 80% מן הילדים אי-הסכמה עם ההיגד "יש משהו טוב בכל בעל חיים – כולל באלו שאיני אוהב", לעומת 90% שהזדהו עמו בסיום התוכנית. בתחילת התוכנית הסכימו 60% מן התלמידים ש"אין כל אפשרות לדעת מה בעלי חיים חשים מכיוון שהם אינם מסוגלים לדבר". בסופה חלקו 95% מן התלמידים על קביעה זו, והסבירו שאפשר לזהות את רגשות בעלי החיים באמצעות מבע עיניהם ושפת הגוף.

הצלחת התוכנית עשתה לה כנפיים ומחנכים מכל קצות הארץ ששמעו עליה מפה לאוזן ביקשו לשתף את כיתותיהם בפרוייקט. תקוותנו היא שמספר הילדים היהודים והערבים שישתתפו בתוכנית ויפתחו במסגרתה כבוד, אהדה ורחמים כלפי בעלי חיים וכלפי הזולת, ילך ויגדל, והשינוי בגישותיהם יסלול את הדרך לחברה סובלנית יותר.