/* Milonic DHTML Website Navigation Menu Version 5, license number 187760 Written by Andy Woolley - Copyright 2003 (c) Milonic Solutions Limited. All Rights Reserved. Please visit http://www.milonic.com/ for more information. */

 

 

חיפוש

 

 

     
 

English

 
  

אבן הירח

 

 ציירה וכתבה מירה  (ישראל)

   

   

 
 

דף הבית לילדים

חיות שהצלתם

ילדים גיבורים

אומנות למען בעלי חיים

אבן הירח

דאגה לסביבה

מצטרפים למתנדבים

עבודה עם בעלי חיים

תוכניות ופרויקטים
בבית הספר

   

עזרו לנו
לעזור להם

  

 
 

דבש

לפני הרבה שנים התרחש במקום רחוק ומנודה סיפור מיוחד ביותר....

  

במקום היה ילד קטן חולה מאוד במחלה שלא הייתה מוכרת.

  

לילד קראו אפטם. אפטם אהב מאוד חיות, אך לעולם לא זכה להחזיק בביתו כלב, חתול או כל חיה אחרת. הוריו לא היו מוכנים לתת לו להחזיק חיות בבית משום שלא היה להם את הכסף להחזיק בה וגם משום שאביו של אפטם היה אלרגי לכלבים ושנא חתולים.

  

אפטם היה כבן 10 כשגילו את המחלה וניסו לטפל בה, אולם לא ידעו איך לרפא אותה. כל הרופאים אמרו אותו הדבר: "נותרו לו רק עוד כמה שנים בודדות לחיות, ורק אם יקרה נס הוא יוכל להינצל".

  

יום אחד יצא אפטם לטייל בחורשה עם אמו ולפתע נעלם. אמו הייתה מאוד מודאגת כיוון שלא הבינה היכן הוא, וחיפשה אותו בצורה נואשת. באותו הזמן הסתובב אפטם בחורשה, עד שלפתע קלטו עיניו דבר מה שזז מאחורי השיחים... משהוא קטן, שצבעו כמעין חום-ג'ינג'י. אפטם, שלא היה אמיץ ממנו, התקרב אל ה"דבר" הזה ואחז בוא בשתי ידיו. היה לו אוזניים ארוכות וגוף רך ונעים, ועיניו חומות כדבש, ולכן החליט לקרוא לו דבש. אותו "דבר" מוזר היה מין כלב מיוחד במינו, ראשו היה גדול ואילו גופו קטן, היה לו זנב ארוך ארוך ומפוטל, ובסופו הייתה אבן מיוחדת בצבע צהוב זוהר.

  

אפטם ידע שהוריו לא יתנו לו להחזיק את דבש ולכן החליט להחביא אותו באסם.

  

בינתיים המשיכו ההורים לחפש אותו. לבסוף מצאו אותו שוכב ליד האסם. הם אחזו בידו ולקחו אותו הביתה.

  

אפטם נתן לדבש בשר בכל בוקר, אבל כשהיה חוזר ביום המחרת, היה מוצא את הבשר בדיוק כפי שהשאירו ביום הקודם. ובכל זאת דבש היה בריא. לאחר כחודש, הגיע אפטם כהרגלו להאכיל את דבש, אך דבש לא היה שם. אפטם חיפש אותו בכל הבית, עד שלבסוף מצא את דבש בחדר ההורים... בידיו של אביו....

  

אפטם חשש מהעומד לקרות לו בגלל שהימרה את הוראתם המפורשת של הוריו, שגילו את סודו. למרבה הפלא, אביו של אפטם לא התעטש למרות שהוא אלרגי לכלבים. הוא שאל את אפטם מדוע הסתיר את דבש, וזאת למרות שהוא יודע שאסור לא להחזיק כלב בבית. אפטם הצטער מאוד וכשנזכר בבעיות של אחזקת הכלב התמלא שמחה: הוא הסביר להוריו שדבש לא אוכל ולכן הוא לא יעלה כסף, ושנית הרי אביו מסתבר לא אלרגי אליו.

  

בתחילה, לא האמינו הוריו של אפטם שהכלב לא אוכל, אך אפטם הוכיח להם שזה נכון והם הסכימו.

  

יום אחד חש אפטם ברע וביקש להיות עם כלבו האהוב דבש. הוריו הסכימו וגם הרופא הסכים. ירד הלילה וכולם הלכו לישון. באותו הלילה היה ירח מלא, והאבן, שהייתה בקצה הזנב של הכלב, זהרה בצבע זהבהב-אדמדם. אור האבן לא האיר אף אחד חוץ מאשר את ליבו של אפטם.

  

למחרת בבוקר, כשכולם קמו, הם רצו אל חדרו של אפטם, אך לא הוא ולא דבש היו שם. הם יצאו אל החצר ושם ראו את אפטם מתנדנד בשמחה והוא... בריא. הרופא שהגיע אליהם אכן אישר שקרה נס, ואותו הנס היה דבש. אפטם חיי את חיו באושר ועושר יחד אם הוריו, ועם דבש כמובן.

    

 

     מירה עם שמעון

  

לראש הדף