מסענו בצפון

מאמר מאת מירה (ישראל)

הכל התחיל שראיתי כתבה באינטרנט. שם היה כתוב על כך שהרבה אנשים מהצפון עזבו והותירו אחריהם את החיות שלהם. בסוף הכתבה היה כתוב שמי שרוצה לבוא ולתנדב יכול להתקשר ל.. והיה מס' טלפון. ישר כשראיתי את זה התקשרתי משום שכבר הרבה זמן רציתי לעזור אבל ברוב הכתבות לא פרסמו מס' כלשהו. רצתי לאמא שלי והיא התקשרה.. השאירה הודעה ומס' טלפון כדי שיצלצלו חזרה.

למחרת עדיין לא התקשרו אז אמא שלי התקשרה שוב. ואז ענו והיא הסבירה שיש לה ילדה שרוצה להתנדב. אחרי הסיור דיברתי על זה עם חברה בעמותה. היא אמרה לי שזה לא היה מקובל לקבל ילדה יחסית קטנה לסיור כל כך מסוכן, בדרך כלל הם לקחו כאלה שמעל גיל 18.

אבל משום שאני ואמא שלי לחצנו, והיה לי אישור מאמא שלי אז נתנו לי.

אמרו לי להגיע לכתובת מסוימת בשעה שבע בערב. הגעתי ואז נסענו לאסוף עוד מתנדבים ונסענו לצפון.

החברה שהיו בטנדר היו מאוד נחמדים. היינו קבוצה של בערך 8 אנשים. נסענו.. באמצע הדרך הגיעה מכונית נוספת, והתפצלנו לשתי קבוצות של בערך ארבעה בכל קבוצה. ובסביבות 11 בלילה הגענו לישוב הראשון.

יצאנו מהרכב והתחלנו למלא ג'ריקנים במים. אחר כך חיפשנו מקומות שבהם אמורים להיות חיות נטושות שמחפשות אוכל. כך עברנו מישוב לישוב. בכניסה לאחד הישובים ראינו קבוצה של בערך 5 כלבים. הם ישובו והיו מאוד שקטים. רצינו לבדוק אם הם נטושים וניסינו להתקרב עם מים ואוכל. ככול שהתקרבנו יותר כך הם נרתעו והתרחקו. הם נורא פחדו. "כנראה האזעקה דפקה אצלהם משהו" אמר מישהו מהקבוצה. מי שלא יודע, לכלבים יש שמיעה הרבה יותר טובה מאיתנו. הם שומעים טונים שאנחנו לא. אז תתראו לעצמכם מה האזעקה עושה להם באוזנים.

החלטנו שנשאיר שם אוכל ומים ונתרחק. הכלבים התישבו עכשיו במקום אחר. לבסוף הצלחנו להתקרב אליהם וליטפנו אותם. לאחר שהתרחקנו הם התקרבו, אכלו ושתו.

משם המשכנו לכיוון היעד הבא. הגענו לישוב סגור שנראה מאוד מטופח משום שהצמחים עדיין לא נבלו. זאת אומרת שאנשים מטפלים בהם. בכניסה לישוב היה שומר שהראה לנו איפה לדעתו יכולות להיות חיות רעבות שמשפחתיהם עזבו. הוא הוביל אותנו לבית שכפי הנראה עזבו אותו משפחות. בחצר הבית לא ראינו חיות אבל ראינו קערות מים והרבה אוכל. לפחות הם קצת דאגו להם... ליתר ביטחון השארנו שם בכל זאת אוכל...

חוץ מזה שנתנו אוכל ומים, גם תלינו פוסטרים וכרזות שמבקשות שמי שנמצא שם ימלא את הכלי של המים. גם שם ליד הפח השארנו אוכל ומים.

לאחר נסיעה לא ארוכה הגענו לנהריה או למקום קרוב לשם. היו שם חתולים כל כך שמנים שבקושי יכלו לזוז. היו שם גם שתי כלבות ממש מתוקות. השעה הייתה בערך 3 בלילה. ברקע שמנו רעשים. לפי מה שהניחו גדולים ממני זה היה כנראה חלק מטוסים וחלק הפגזות.

את החויה הזאת אף פעם לא אשכח. היה ממש כיף גדול וגם סיפוק גדול. בכל זאת הצלחנו לעזור לחיות המסכנות שהתושבים השאירו בלי אוכל ובלי מים.

למידע נוסף על מאמציה של הכל חי להצלת בעלי חיים בצפון במהלך מלחמת לבנון
השנייה, ראו הצלה בצפון.