הרשם כאן לקבלת המגזין באופן קבוע לדואר האלקטרוני

כתובת דואר אלקטרוני:


גיליון מרס 2007

מערכת: טלי לביא, עומר גינזבורג

שלום רב,

לפניכם גיליון מס' 2 של מגזין האינטרנט החודשי של עמותת הכל חי.

בגיליון זה:

 

טלי לביא, דוברת עמותת הכל חי ומוניקה היפהפיה

 
  1. פעילויות וקישורים.

  2. "נותנים לסוסים סיבה לצהול" על מאבקה של הכל חי נגד התעללות בסוסים ובחמורים המשמשים לסחיבת משאות.

  3. "מכלאות 'אירוניות'" המשך פעילות השדולה להגנה על בעלי החיים בכנסת והכל חי לשיפור המצב במכלאות העירוניות.

  4. "הסוסים לא מרוצים" כתבה ראשונה בסדרה הסוקרת את הפגיעה בסוסים בתעשיית המרוצים.

  

  1. פעילויות וקישורים

עזרו לסוסים ולחמורים למצוא בית חם! במסגרת מאבקה של הכל חי נגד התעללות בסוסים וחמורים הרתומים לעגלות משא, אנו פועלים להחרמת סוסים וחמורים המוחזקים ללא רשיון ו/או בתנאים גרועים . הכל חי מתכננת הקמת בית מחסה לסוסים וחמורים מוחרמים. בינתיים, אנו זקוקים לבתים חמים עם תנאים נאותים לסוסים וחמורים מוחרמים, גם אם באופן זמני. אם יש באפשרותכם לעזור, אנא צרו קשר בטלפון: 03-6243242.
  
הצטרפו למאבק במירוצי סוסים! הכל חי נמצאת בעיצומו של מאבק נגד התכנית לפתח בארץ תעשיית הימורים על מרוצי סוסים. הצטרפו לדוכני ההסברה ולמשמרות המחאה נגד היוזמה. על מנת להצטרף לפעילות זו התקשרו לעומר - 050-3305006.
 
הצטרפו להכל חי פעילות העמותה תלויה במידה רבה בתרומות. אם ברצונכם להצטרף כחברים או להעניק תרומה חד-פעמית, לחצו כאן, או התקשרו אלינו בטל' 03-6243242.

     

   

  1. "נותנים לסוסים סיבה לצהול"

לאחרונה שילבה אורנה בנאי כוחות עם המאבק של עמותת הכל חי נגד ההתעללות בסוסים ובחמורים המשמשים לסחיבת משאות בעיר. מעורבותה של בנאי במועצת העיר ת"א-יפו ולחצי העמותה הובילו להחלטת המועצה להתגייס לטיפול בבעיה. העמותה תמשיך לעקוב ולהציע פתרונות לשינוי המצב.
  
"אלטאזעכן!" תמונה מוכרת.
רבים מהקוראים ודאי הזדעזעו בעבר בראותם סוסים וחמורים הנאלצים לשמש ככלי רכב ומשא ברחובות הערים השונות: במאמץ רב הם מנסים לסחוב את המשא שעל גופם, צולעים ונתונים לגחמותיהם של הרוכבים, שבמקרים רבים מאיצים בהם בדרכים אלימות. אנו בהכל חי מנסים לקדם חקיקה שתעזור להפסיק את סבלם וניצולם של בעלי חיים אלה.

'תקציר הפרקים הקודמים'. באפריל 2005 נחשף בתקשורת סיפור התעללות בסוסים ובחמורים בפרדס ביפו. הכל חי פנתה לעיריה, ושבוע לאחר מכן הסוסים חולצו מהמקום לחווה מרווחת. לאחר מכן הסתבר כי זהו לא מקרה חריג, והעירייה לא נוהגת לאכוף את חוק העזר העירוני להגנת הסוסים והחמורים, לפיו חייב כל בעל סוס או חמור לקבל היתר להחזקתו. לפני מספר שנים, ניסו חברות מועצת העיר תל אביב יפו (מיכל עדן ממרצ והדס שכנאי מהירוקים) להביא לאכיפת חוק העזר העירוני ואף להוסיף איסור גורף על רכיבה בעיר, אך לא זכו לגיבוי מספיק מהציבור, והנושא נפל.

 

 

בנאי מנסה לעזור, אנחנו תומכים. בחודש האחרון, התברר להכל חי כי אורנה בנאי, חברת מועצת העיר תל אביב יפו מטעם 'הירוקים' הפעילה בנושא זכויות בעלי-חיים כבר שנים רבות, מתכוונת להעלות את נושא הסוסים והחמורים הרתומים לעגלות משא בישיבתה הקרובה של מועצת העיר. או אז החלטנו לשתף פעולה ולהוות גב ציבורי יעיל, שהיה חסר, כאמור, במאבק עד כה. ביום א' ה- 3.12.06 ערכנו הפגנה, מול מקום התכנסות מועצת העיר, בהשתתפות כעשרים פעילים של הכל חי. וכן נציגים מאס.או.אס חיות. קיבלנו את פניהם של חברי המועצה, כולל ראש העירייה רון חולדאי, בשלטים ובקריאות כגון: "תנו לסוסים סיבה לצהול- הסירו מהם היום את העול", "חברי המועצה בידכם הגורל- חמור חופשי או חמור אומלל" ועוד. חלק מחברי המועצה שוחחו עם המפגינים והביעו את תמיכתם בנושא ההגנה על הסוסים והחמורים.
 
תומכים גם בישיבה.
בתום כניסת חברי המועצה נכנסו חלק ניכר מהפעילים לישיבה עצמה. בנאי תיארה את מצבם הקשה של הסוסים והחמורים בעיר. היא תיארה את הסוסים הסוחבים את המשא הכבד "בחום הרב, מנסים לתמרן בין מכוניות ואוטובוסים, מוכים לעיני כל...". בנאי גם סיפרה על האבסורד לפיו, כל אדם יכול לשכור סוס ב- 130 ש"ח ליום ולגרור אותו ברחבי העיר, וגם את יחסם המחפיר של 'בעלי' הסוסים, אשר "מדהירים אותם ברחובות, מכים אותם...גם בסוף יום ה'עבודה' הקשה". לבסוף, הזכירה בנאי לחברי המועצה את אחריות העיריה לטיפול בנושא: "עד כה התקבלו מאות פניות של תושבים, ולא נמצא להם פתרון". בנאי הציעה דרכי פעולה לטיפול בבעיה, וביקשה את אישור חברי המועצה:

  • מועצת העיר תקבל החלטה המנחה את השירותים האחראיים לאכיפה נגד התעללות בבעלי-חיים (השירותים הוטרינריים, הפיקוח העירוני ומשטרת ישראל) לפעול בצורה משותפת להפסקת ההתעללות, ומורה למנכ"ל העירייה לדווח למועצה מדי חצי שנה על פעילותם של הגורמים הנ"ל.

  • יתקיים דיון ב"פורום המועצה" (התכנסות מיוחדת) בנושא ההתעללות בסוסים, ובמסגרתו תוצג בפני חברי מועצת העיר התמונה של מצב הסוסים והחמורים בעיר במלואה- כולל עדויות, חוות דעת מקצועיות ודרכי פעולה. (התקווה היא כי כינוס פורום מיוחד תבטיח עיסוק מקיף ומעמיק בנושא החשוב ואת המשך הטיפול בו.)

פעילי הכל חי קיבלו את דבריה והצעותיה של בנאי במחיאות כפיים סוערות. חברי המועצה לא יכלו להתעלם ממחאתינו גם בפנים, והסכימו פה אחד לקבל את החלטותיה של בנאי. ראש העיר חולדאי, שנשא דברים מיד לאחר בנאי, פנה אל הפעילים באולם, ובהתייחסו להפגנה שקיבלה את פניו, ביקש להזכיר גם להם כי 'ישנן גם בעיות רבות אחרות העומדות על סדר יומה של העירייה'. לבסוף, כאמור, הסכים לקבל את ההצעה, ללא הסתייגות.

 

  

מה יקרה הלאה? החלטת המועצה מהווה הישג משמעותי ביותר. במסגרת הפורום המיוחד שיתכנס תוך מספר חודשים, חברי המועצה יקבלו מידע מפורט על מצבם של הסוסים והחמורים האומללים בעיר וישמעו הצעות קונקרטיות למניעת ניצול בעלי החיים לסחיבת משאות, ולצמצום ההתעללות בהם. בין ההצעות, תעלה הצעתה של הכל חי, לפיה משרד התחבורה יציב שלטים האוסרים על רכיבה על סוסים וחמורים ברחבי העיר, איסור אשר יהווה מענה גורף למצב כיום. מלבד זאת, יודגש הצורך באכיפת חוק העזר העירוני הקיים כיום המחייב קבלת היתר לאחזקת סוסים וחמורים.היתר יוענק רק למחזיק שיקפיד על תנאים 'סבירים' לסוסים ולחמורים שבהחזקתו.חלק גדול ממחזיקי הסוסים והחמורים צפוי שלא לעמוד בתנאים אלה, כך שאכיפת חובת קבלת ההיתר תגרום להקטנה משמעותית של תופעת ניצול הסוסים בעיר בכלל.לאחר כינוס הפורום המיוחד תשוב בנאי עם ההצעות הקונקרטיות לישיבת המועצה, ואם רוב חבריה ישוכנעו בצדקתן- הן תאושרנה. הצלחת ההצעה השנייה שהתקבלה, שמטרתה לעודד את הרשות לשפר את אכיפת חוק העזר העירוני על ידי העברת דיווח קבוע למועצה, תלויה כיום בעיקר בנכונות של עוברי אורח ומתנדבים לדווח על מקרים בהם סוס או חמור נפגע- והיא תאפשר, אולי, טיפול נקודתי טוב יותר במקרים ספציפיים, אך היא אינה גורפת ואינה מעניקה פתרון למקרי ההתעללות וההזנחה הרבים, שוודאי יישארו לא מדווחים.
 
מה אפשר לעשות? בשונה ממקרים אחרים, בהם התנגדות צפויה מצידם של בעלי אינטרסים, כאן נראה כי המכשול העיקרי שעלול לעכב את ההצעות הללו היא אדישות החברים. ככל שאנו, הפעילים, נראה לחברי המועצה ולמקבלי ההחלטות האחרים כי הנושא חשוב לנו- בהפגנות, במכתבים ובתקשורת- כך יגדלו הסיכויים שהם יראו לנכון לטפל בנושא. מבהירים זאת גם דבריו של חולדאי בישיבה, לפיהם "ישנן בעיות נוספות". לכן, עקבו אחרי הקריאות לפעולה שאנו שולחים בדואר, מפרסמים באתר האינטרנט שלנו ובפורומים לזכויות בעלי חיים באינטרנט. כמו כן אנו זקוקים לבית מרווח לסוסים ולחמורים אשר יוחרמו מבעליהם, גם אם מדובר בבית זמני. המעוניינים לסייע מוזמנים להתקשר למשרד העמותה: 03-6243243.

   

    

  1. מכלאות "אירוניות"

השדולה למען בעלי חיים, שהוקמה ביוזמת הכל חי, החלה בעבודתה- החודש התקיימו סיורים ופעילויות נוספות לפתרון המצב הקשה במכלאות העירוניות.

תזכורת. בגיליון שעבר דווחנו על יוזמתה של הכל חי להקמת שדולה של חברי כנסת להגנה על בעלי חיים, בראשותו של ח"כ יואל חסון. ב- 28.11.06 נערכה הישיבה הראשונה של השדולה, ונכחו בה ח"כ יואל חסון, ח"כ דב חנין ונציגי ארגוני בעלי החיים. נושאה העיקרי של הישיבה היה מצב בעלי החיים המוחזקים במכלאות העירוניות, ותמונת המצב שהוצגה היתה קשה ביותר. בסיום הישיבה החליטה השדולה על מספר צעדים לשיפור המצב במכלאות העירוניות , וביניהם: הקמת צוות מייעץ לח"כים חברי השדולה המורכב מנציגי הארגונים ; נסיון משותף של חברי הכנסת והצוות המייעץ להביא לפיקוח אקטיבי והדוק יותר על המכלאות; יצירת אמנה בין מתנדבים המעוניינים לטפל בבעלי החיים במכלאות, ובין הוטרינרים העירוניים- במסגרתה יתחייבו שני הצדדים על מספר כללי יסוד לעבודה משותפת להגנה על הכלבים והחתולים במכלאות.
 
יוצאים לסיור, תחנה ראשונה: בית-שמש. ב- 11.1.07 בשעות הצהריים, התקיים סיור משותף של ח"כ יואל חסון, נציגי הכל חי ופעילים נוספים במכלאות עירוניות, על מנת לבחון את המצב בשטח ולהסיק מסקנות לקראת הטיפול הפרלמנטרי בנושא. הביקור במכלאה בעיר בית-שמש חשף את הממצאים הקשים ביותר: הכלבים מוחזקים בכלובים קטנים בתוך מחסן חשוך הממוקם בתוך אזור מחסני העירייה, ללא השגחה וטרינרית. הווטרינר העירוני, כך התברר, מגיע למקום רק מדי מספר שבועות, ביום בו יש לבצע המתות עקב הצפיפות בכלובים. בין היתר, נסתבר כי הכלבים קיבלו בבוקרו של יום הביקור, כמדי יום חמישי, מנת אוכל גדולה במיוחד, וזאת, כמובן, לא כפינוק יתר אלא מכיוון שהם אינם צפויים לראות נפש חיה או להיות תחת השגחה כלשהי עד יום ראשון, 72 שעות לאחר שהכלבן ראה אותם בפעם האחרונה. הם נותרים לבדם, נעולים בכלובים, חסרי ישע לחלוטין. לא נדיר שכלבים פצועים או חולים, אשר לא זוכים לטיפול וטרינרי, מתים במכלאה מוות איטי.

 

במושב אחיסמך. באחיסמך נמצאת מכלאה פרטית, המספקת שירותי הסגר לרשויות בכל הארץ. שם פגשו חבר הכנסת חסון והפעילים את יאיר, בחור צעיר המועסק באופן חלקי במכלאה ומתנדב בה בשאר שעות היממה. כפי שמספר ידין עילם, מנהל הכל חי שנכח בסיור: "התנאים הפיזיים במכלאה אינם בולטים לטובה. נראה שיאיר, המתנדב שפגשנו במקום, מעניק לכלבים טיפול מסור ובעיקר מלא נשמה, וכי ללא מסירותם של המתנדבים לכלבים במקום, עיניהם של הכלואים בכלובים במשך חודשים ארוכים היו כבויות אף יותר".
 
ובראשון לציון. לעומת אלה, המכלאה בעיר זו מוכיחה שאפשר להתנהל גם אחרת. במהלך הביקור במכלאה בראשון לציון, ערך למבקרים הווטרינר הרשותי של עיריית ראשון לציון, ד"ר יונתן אבן צור, סיור במכלאה והציג תוצאות מרשימות ביותר. במקום מתקיימים אימוצים לעתים קרובות, הכלבים מצויים בתאים נקיים ומרווחים למדי וזוכים להשגחה במשך מרבית שעות היממה. לדברי עילם, "שלושה גורים זכו לתשומת לב מיוחדת של שתי מתנדבות צעירות מקנדה, וכאשר הגענו למקום קשקשו הגורים בזנבם בשמחה ובירכו אותנו בחיבה רבה". למרבה הצער, המצב במכלאה העירונית בראשון לציון אינו משקף את המתרחש במרבית המכלאות, ולכלבייה בעיר בית שמש מצטרפת רשימה ארוכה של מכלאות עירוניות בהן מצבם של בעלי החיים עצוב ומטריד.
 
ממשיכים לפעול. התנאים הקשים במכלאות, היעדר תכנית לעיקור וסירוס כלבים וחתולים, מחסור בידע של הציבור הרחב לגבי טיפול אחראי בבעלי חיים והקצאת משאבים ותקנים באופן לא מספק, כל אלה גובים את חייהם של עשרות אלפי בעלי חיים בשנה המגיעים למכלאות ושם גורלם נחרץ. חברי הכנסת החברים בשדולה מתייעצים באופן סדיר עם הארגונים במטרה להביא את הנושא לחקיקה. במקביל, נציגי הכל חי ונציגי ארגונים אחרים שוקדים על טיוטה לאמנה בין המתנדבים לוטרינרים הרשותיים, המפעילים את המכלאות העירוניות.
 
פעילות השדולה להגנה על בעלי חיים בכנסת, בשיתוף עם הארגונים להגנה על בעלי חיים, פותחת פתח לתקווה עבור בעלי החיים הללו ובעיקר עבור האלפים הרבים של בעלי החיים שאת סבלם עוד ניתן למנוע.
 
אפשר גם בלי מכלאות. בנוסף לצורך הדחוף בשיפור מצב בעלי החיים במכלאות, חשוב לזכור כי ככל שנשפר את מצב הכלובים וככל שנגביר את ההשגחה והטיפול בבעלי החיים החיים בתוכם, עדיין יחיו אלה בתנאי כליאה וייאלצו לחוות שעמום רב ומניעה של צרכים טבעיים אחרים. אך המכלאות אינן גזרה משמיים: באופן אירוני, דווקא חלק מהאנשים שאוהבים בעלי-חיים בוחרים לגרום להבאתם לעולם של כלבים וחתולים נוספים, ובכך להגביר את הסיכוי שאלה יגיעו למכלאות. הקפדה של מחזיקי כלבים וחתולים על עיקורם או סירוסם תוכל למנוע את הגעתם לעולם של בעלי-חיים רבים אשר יינטשו, יסבלו וייאלצו לחכות לחסדיהם של מאמצים, טובי לב ומועטים מדי.
 
כתבות על הסיור פורסמו בעיתונות: 
ה
מקומון "זמן איילון" פרסם ב19.1.07 ("צער בעלי חיים" מאת תומר עם-שלם) סקירה חשובה בנושא.
המקומון "הד בית שמש" פרסם כתבה בנושא ב26.1.07 ("קטסטרופה במכלאת הכלבים בבית-שמש" מאת שלומי ברוש). הכתב הביא סקירה חשובה על מצבם הקשה של הכלבים במקום, והציע פתרונות, אשר חלקם חשובים, כגון עידוד הציבור לעיקור, סירוס וכן אימוץ בעלי חיים, וחלקם בלתי-זהירים כגון עידוד הציבור לדווח לרשויות על כלבים משוטטים, שכפי שהוא עצמו תיאר בכתבה, יזכו לחיים קשים ובוודאי גם קצרים מאד.

     

    

  1. הסוסים לא מרוצים

במסגרת המאבק למניעת הקמתה של תעשיית מרוצי סוסים למטרות הימורים, ערכה הכל חי דו"ח מיוחד על מצב הסוסים בתעשיות הקיימות בעולם. בגליונות הקרובים נפרסם סדרת כתבות הסוקרות את ממצאי הדו"ח, והפעם: סיכויי ההישרדות של סוסים הנולדים לתעשייה.
 
הכתבה ערוכה מהדו"ח שנכתב ע"י תמיר לוסקי
 
הקדמה: מה עומד מאחורי התעשייה? תעשיית מרוצי סוסים היא חלק מתעשיית הימורים רחבה, שמכניסה סכומי עתק (מיליארדי ש"ח בשנה באנגליה בלבד) למרביעים, למאמנים, לרוכבים, לסוכני הימורים ולשאר המעורבים בניהולה. מעל 100,000 סוסי מרוצים מורבעים מדי שנה לתעשיה זו ברחבי העולם. שני סוגי המרוצים הנפוצים ביותר הם אלו המתקיימים במסלול שטוח ומרוצי קפיצה במסלול מכשולים. סוסי מרוץ עוברים תהליך של הכלאה מכוונת בתוך אוכלוסיות סגורות המוגדרות כבעלות גנטיקה "מוצלחת", כדי להפיק סוסים בעלי 'ביצועים טובים'. לפני שהם נלקחים להתחרות, עוברים הסייחים אימונים קשים ומפרכים. סוסים "מנצחים", מכניסים לבעליהם סכומי עתק בדמות פרסים על נצחונותיהם (באנגליה אלו מגיעים עד 250 אלף ליש"ט, כלומר שני מיליון ש"ח), ו"דמי הרבעה", אותם מקבל בעל הסוס עבור זיווג עם סוסיו של לקוח, שיכולים להגיע לרבע מיליון ליש"ט ויותר עבור זיווג בודד. סוס מוצלח ופופולארי במיוחד יכניס לבעליו עשרות מליוני ליש"ט (מאות מליוני ש"ח) מזיווגים בלבד.
 
הרוב לא שורדים. במסגרת מחקר שפורסם לאחרונה על ידי תעשיית מרוצי הסוסים, נערך מעקב במשך שלוש שנים אחר גורלם של 1,022 סייחים שנולדו באנגליה בשנת 1999. על פי תוצאותיו, רק כמחצית מהסייחים נכנסו לאימוני מירוצים, ורק כשליש התחרו פעם אחת או יותר. ממחקר זה מסתמן שכשני שליש מכלל הסוסים שמורבעים עבור תעשית המירוצים לא מגיעים להתחרות לעולם. במילים אחרות, התעשיה מרביעה או "מייצרת" פי שלוש סוסים ממספר הסוסים שמשתתפים במירוצים למעשה. אותו מחקר מעיד על בעיה חריפה אף עוד יותר, שכן רק 5% מהסוסים הניבו מספיק רווחים כדי לכסות על ההוצאות של אימוניהם. כאן עולה התהייה: כיצד התעשייה רווחית כל-כך?
 
הסוסים כמניות. תשובה לשאלה זו ניתן לקבל אם ממשילים את ההשקעה בסוס להשקעה במניות. הבעלים הפרטיים, מאמני הסוסים והחברות המסחריות העוסקות בהרבעה ואימון סוסים למרוצים, הם בעלי חוסן כלכלי ניכר, מה שמאפשר להם להמר ואולי להפסיד בטווח הקצר, כדי להרוויח הרבה יותר בטווח הארוך. סוסים שאינם מסוגלים להניב רווחים יוצאו מאימונים וההשקעה בהם תיעצר, ואילו סוסים שיתגלו כמוצלחים יכניסו סכומים כסף גדולים מפרסים ו"דמי הרבעה", שיכולים לכסות בעשרות מונים על הוצאות הטיפול בהם ועל האימונים החלקיים של הסוסים הלא-תחרותיים.
 
מה גורלם של ה"פורשים"? לפי גורמים בתעשיית המרוצים, גורל נפוץ של סוסים כושלים הוא שחיטה למאכל. לפי נתוני משרד החקלאות בבריטניה, בין ששת אלפים לעשרת אלפים סוסים נשחטים לשוק הבשר מדי שנה. לדברי חבר הפרלמנט הבריטי ג'יימס גריי, שהינו גם נשיא התאחדות בתי הספר לרכיבה באנגליה, אחוז משמעותי מתוך סוסים אלה נפלטו מתעשיית המירוצים. בתחקיר שביצע עיתון ה"אובסרבר" הבריטי, נמצא כי שתיים מתוך ארבעת המשחטות העיקריות בהם נשחטים סוסי מירוץ בבריטניה, הורגות מעל לשמונה מאות סוסי מרוץ בשנה. לא ברור בדיוק כמה סוסי מירוץ נשחטים באנגליה מדי שנה, אך כפי הנראה, אחוז ניכר מתוך ארבעת אלפים הסוסים שנפלטים מהתעשייה מדי שנה נשלחים למשחטה.
 
הסיבות ל"כשלון". כדי לענות על השאלה מדוע סוסים רבים כל-כך נכשלים באימוניהם ובמירוצים, ערכו החוקרים שאלון שמולא על ידי מאמניהם של הסוסים, בו הם דירגו את יכולות הסוסים וסיפקו מידע על מצבם הבריאותי. בגיל שנתיים בלבד, סבלו 62% מהסוסים מבעיות וטרינריות שונות, כולל כאבים בשוקיים, דלקות בדרכי הנשימה, בעיות בפרקים, בגידים או בברכיים, שברים, בעיות בדרכי העיכול וקשיי נשימה. מתוך הסוסים שהמשיכו באימונים בגיל שלוש, המאמנים תייגו 28% כ"חסרי כל יכולת תחרותית". 60% מהסוסים כבר הוצאו מאימונים עד גיל ארבע. משמע: פציעה, מחלות וכושר מירוצים נמוך מלכתחילה – אלו הן הסיבות לכך שרוב הסוסים נפלטים מאימונים כבר בגיל צעיר. במחקר נוסף שנערך באוסטרליה בשנת 1999 התקבלו ממצאים דומים עד גרועים יותר. הסיבה לכושר המירוצים הנמוך והבריאות הרעועה של סוסים רבים כל כך נעוצה ככל הנראה בהיותם תוצרי הכלאות מבוקרות בתוך אוכלוסיה מצומצמת יחסית, של סוסים בעלי קירבה גנטית גדולה.
 
הכתבה הבאה בסדרה תעסוק בפירוט בבבעיות הבריאותיות מהם סובלים הסוסים בתעשיה, בין השאר כתוצאה מהכלאות באוכלוסיה סגורה.

   

 

  

    

 עמותת הכל חי

 

אתר באינטרנט:

 

www.hakolchai.org

 

דואר אלקטרוני:

 

info@hakolchai.org

 

טלפון:

 

03-6243242

 

פקס:

 

03-6241640

 

דואר:

 

הכל חי, ת"ד 51858, תל אביב 67214, ישראל