1. פעילויות וקישורים

לאחרונה שילבה אורנה בנאי כוחות עם המאבק של עמותת הכל חי נגד ההתעללות בסוסים ובחמורים המשמשים לסחיבת משאות בעיר. מעורבותה של בנאי במועצת העיר ת"א-יפו ולחצי העמותה הובילו להחלטת המועצה להתגייס לטיפול בבעיה. העמותה תמשיך לעקוב ולהציע פתרונות לשינוי המצב.
  
"אלטאזעכן!" – תמונה מוכרת. רבים מהקוראים ודאי הזדעזעו בעבר בראותם סוסים וחמורים הנאלצים לשמש ככלי רכב ומשא ברחובות הערים השונות: במאמץ רב הם מנסים לסחוב את המשא שעל גופם, צולעים ונתונים לגחמותיהם של הרוכבים, שבמקרים רבים מאיצים בהם בדרכים אלימות. אנו בהכל חי מנסים לקדם חקיקה שתעזור להפסיק את סבלם וניצולם של בעלי חיים אלה.

'תקציר הפרקים הקודמים'. באפריל 2005 נחשף בתקשורת סיפור התעללות בסוסים ובחמורים בפרדס ביפו. הכל חי פנתה לעיריה, ושבוע לאחר מכן הסוסים חולצו מהמקום לחווה מרווחת. לאחר מכן הסתבר כי זהו לא מקרה חריג, והעירייה לא נוהגת לאכוף את חוק העזר העירוני להגנת הסוסים והחמורים, לפיו חייב כל בעל סוס או חמור לקבל היתר להחזקתו. לפני מספר שנים, ניסו חברות מועצת העיר תל אביב יפו (מיכל עדן ממרצ והדס שכנאי מהירוקים) להביא לאכיפת חוק העזר העירוני ואף להוסיף איסור גורף על רכיבה בעיר, אך לא זכו לגיבוי מספיק מהציבור, והנושא נפל.

השדולה למען בעלי חיים, שהוקמה ביוזמת הכל חי, החלה בעבודתה- החודש התקיימו סיורים ופעילויות נוספות לפתרון המצב הקשה במכלאות העירוניות.

במושב אחיסמך. באחיסמך נמצאת מכלאה פרטית, המספקת שירותי הסגר לרשויות בכל הארץ. שם פגשו חבר הכנסת חסון והפעילים את יאיר, בחור צעיר המועסק באופן חלקי במכלאה ומתנדב בה בשאר שעות היממה. כפי שמספר ידין עילם, מנהל הכל חי שנכח בסיור: "התנאים הפיזיים במכלאה אינם בולטים לטובה. נראה שיאיר, המתנדב שפגשנו במקום, מעניק לכלבים טיפול מסור ובעיקר מלא נשמה, וכי ללא מסירותם של המתנדבים לכלבים במקום, עיניהם של הכלואים בכלובים במשך חודשים ארוכים היו כבויות אף יותר".
 
ובראשון לציון. לעומת אלה, המכלאה בעיר זו מוכיחה שאפשר להתנהל גם אחרת. במהלך הביקור במכלאה בראשון לציון, ערך למבקרים הווטרינר הרשותי של עיריית ראשון לציון, ד"ר יונתן אבן צור, סיור במכלאה והציג תוצאות מרשימות ביותר. במקום מתקיימים אימוצים לעתים קרובות, הכלבים מצויים בתאים נקיים ומרווחים למדי וזוכים להשגחה במשך מרבית שעות היממה. לדברי עילם, "שלושה גורים זכו לתשומת לב מיוחדת של שתי מתנדבות צעירות מקנדה, וכאשר הגענו למקום קשקשו הגורים בזנבם בשמחה ובירכו אותנו בחיבה רבה". למרבה הצער, המצב במכלאה העירונית בראשון לציון אינו משקף את המתרחש במרבית המכלאות, ולכלבייה בעיר בית שמש מצטרפת רשימה ארוכה של מכלאות עירוניות בהן מצבם של בעלי החיים עצוב ומטריד.
 
ממשיכים לפעול. התנאים הקשים במכלאות, היעדר תכנית לעיקור וסירוס כלבים וחתולים, מחסור בידע של הציבור הרחב לגבי טיפול אחראי בבעלי חיים והקצאת משאבים ותקנים באופן לא מספק, כל אלה גובים את חייהם של עשרות אלפי בעלי חיים בשנה המגיעים למכלאות ושם גורלם נחרץ. חברי הכנסת החברים בשדולה מתייעצים באופן סדיר עם הארגונים במטרה להביא את הנושא לחקיקה. במקביל, נציגי הכל חי ונציגי ארגונים אחרים שוקדים על טיוטה לאמנה בין המתנדבים לוטרינרים הרשותיים, המפעילים את המכלאות העירוניות.
 
פעילות השדולה להגנה על בעלי חיים בכנסת, בשיתוף עם הארגונים להגנה על בעלי חיים, פותחת פתח לתקווה עבור בעלי החיים הללו ובעיקר עבור האלפים הרבים של בעלי החיים שאת סבלם עוד ניתן למנוע.
 
אפשר גם בלי מכלאות. בנוסף לצורך הדחוף בשיפור מצב בעלי החיים במכלאות, חשוב לזכור כי ככל שנשפר את מצב הכלובים וככל שנגביר את ההשגחה והטיפול בבעלי החיים החיים בתוכם, עדיין יחיו אלה בתנאי כליאה וייאלצו לחוות שעמום רב ומניעה של צרכים טבעיים אחרים. אך המכלאות אינן גזרה משמיים: באופן אירוני, דווקא חלק מהאנשים שאוהבים בעלי-חיים בוחרים לגרום להבאתם לעולם של כלבים וחתולים נוספים, ובכך להגביר את הסיכוי שאלה יגיעו למכלאות. הקפדה של מחזיקי כלבים וחתולים על עיקורם או סירוסם תוכל למנוע את הגעתם לעולם של בעלי-חיים רבים אשר יינטשו, יסבלו וייאלצו לחכות לחסדיהם של מאמצים, טובי לב ומועטים מדי.
 
כתבות על הסיור פורסמו בעיתונות: 
המקומון "זמן איילון" פרסם ב19.1.07 ("צער בעלי חיים" מאת תומר עם-שלם) סקירה חשובה בנושא.
המקומון "הד בית שמש" פרסם כתבה בנושא ב26.1.07 ("קטסטרופה במכלאת הכלבים בבית-שמש" מאת שלומי ברוש). הכתב הביא סקירה חשובה על מצבם הקשה של הכלבים במקום, והציע פתרונות, אשר חלקם חשובים, כגון עידוד הציבור לעיקור, סירוס וכן אימוץ בעלי חיים, וחלקם בלתי-זהירים כגון עידוד הציבור לדווח לרשויות על כלבים משוטטים, שכפי שהוא עצמו תיאר בכתבה, יזכו לחיים קשים ובוודאי גם קצרים מאד.

במסגרת המאבק למניעת הקמתה של תעשיית מרוצי סוסים למטרות הימורים, ערכה הכל חי דו"ח מיוחד על מצב הסוסים בתעשיות הקיימות בעולם. בגליונות הקרובים נפרסם סדרת כתבות הסוקרות את ממצאי הדו"ח, והפעם: סיכויי ההישרדות של סוסים הנולדים לתעשייה.
 
הכתבה ערוכה מהדו"ח שנכתב ע"י תמיר לוסקי
 
הקדמה: מה עומד מאחורי התעשייה? תעשיית מרוצי סוסים היא חלק מתעשיית הימורים רחבה, שמכניסה סכומי עתק (מיליארדי ש"ח בשנה באנגליה בלבד) למרביעים, למאמנים, לרוכבים, לסוכני הימורים ולשאר המעורבים בניהולה. מעל 100,000 סוסי מרוצים מורבעים מדי שנה לתעשיה זו ברחבי העולם. שני סוגי המרוצים הנפוצים ביותר הם אלו המתקיימים במסלול שטוח ומרוצי קפיצה במסלול מכשולים. סוסי מרוץ עוברים תהליך של הכלאה מכוונת בתוך אוכלוסיות סגורות המוגדרות כבעלות גנטיקה "מוצלחת", כדי להפיק סוסים בעלי 'ביצועים טובים'. לפני שהם נלקחים להתחרות, עוברים הסייחים אימונים קשים ומפרכים. סוסים "מנצחים", מכניסים לבעליהם סכומי עתק בדמות פרסים על נצחונותיהם (באנגליה אלו מגיעים עד 250 אלף ליש"ט, כלומר שני מיליון ש"ח), ו"דמי הרבעה", אותם מקבל בעל הסוס עבור זיווג עם סוסיו של לקוח, שיכולים להגיע לרבע מיליון ליש"ט ויותר עבור זיווג בודד. סוס מוצלח ופופולארי במיוחד יכניס לבעליו עשרות מליוני ליש"ט (מאות מליוני ש"ח) מזיווגים בלבד.
 
הרוב לא שורדים. במסגרת מחקר שפורסם לאחרונה על ידי תעשיית מרוצי הסוסים, נערך מעקב במשך שלוש שנים אחר גורלם של 1,022 סייחים שנולדו באנגליה בשנת 1999. על פי תוצאותיו, רק כמחצית מהסייחים נכנסו לאימוני מירוצים, ורק כשליש התחרו פעם אחת או יותר. ממחקר זה מסתמן שכשני שליש מכלל הסוסים שמורבעים עבור תעשית המירוצים לא מגיעים להתחרות לעולם. במילים אחרות, התעשיה מרביעה או "מייצרת" פי שלוש סוסים ממספר הסוסים שמשתתפים במירוצים למעשה. אותו מחקר מעיד על בעיה חריפה אף עוד יותר, שכן רק 5% מהסוסים הניבו מספיק רווחים כדי לכסות על ההוצאות של אימוניהם. כאן עולה התהייה: כיצד התעשייה רווחית כל-כך?
 
הסוסים כמניות. תשובה לשאלה זו ניתן לקבל אם ממשילים את ההשקעה בסוס להשקעה במניות. הבעלים הפרטיים, מאמני הסוסים והחברות המסחריות העוסקות בהרבעה ואימון סוסים למרוצים, הם בעלי חוסן כלכלי ניכר, מה שמאפשר להם להמר ואולי להפסיד בטווח הקצר, כדי להרוויח הרבה יותר בטווח הארוך. סוסים שאינם מסוגלים להניב רווחים יוצאו מאימונים וההשקעה בהם תיעצר, ואילו סוסים שיתגלו כמוצלחים יכניסו סכומים כסף גדולים מפרסים ו"דמי הרבעה", שיכולים לכסות בעשרות מונים על הוצאות הטיפול בהם ועל האימונים החלקיים של הסוסים הלא-תחרותיים.
 
מה גורלם של ה"פורשים"? לפי גורמים בתעשיית המרוצים, גורל נפוץ של סוסים כושלים הוא שחיטה למאכל. לפי נתוני משרד החקלאות בבריטניה, בין ששת אלפים לעשרת אלפים סוסים נשחטים לשוק הבשר מדי שנה. לדברי חבר הפרלמנט הבריטי ג'יימס גריי, שהינו גם נשיא התאחדות בתי הספר לרכיבה באנגליה, אחוז משמעותי מתוך סוסים אלה נפלטו מתעשיית המירוצים. בתחקיר שביצע עיתון ה"אובסרבר" הבריטי, נמצא כי שתיים מתוך ארבעת המשחטות העיקריות בהם נשחטים סוסי מירוץ בבריטניה, הורגות מעל לשמונה מאות סוסי מרוץ בשנה. לא ברור בדיוק כמה סוסי מירוץ נשחטים באנגליה מדי שנה, אך כפי הנראה, אחוז ניכר מתוך ארבעת אלפים הסוסים שנפלטים מהתעשייה מדי שנה נשלחים למשחטה.
 
הסיבות ל"כשלון". כדי לענות על השאלה מדוע סוסים רבים כל-כך נכשלים באימוניהם ובמירוצים, ערכו החוקרים שאלון שמולא על ידי מאמניהם של הסוסים, בו הם דירגו את יכולות הסוסים וסיפקו מידע על מצבם הבריאותי. בגיל שנתיים בלבד, סבלו 62% מהסוסים מבעיות וטרינריות שונות, כולל כאבים בשוקיים, דלקות בדרכי הנשימה, בעיות בפרקים, בגידים או בברכיים, שברים, בעיות בדרכי העיכול וקשיי נשימה. מתוך הסוסים שהמשיכו באימונים בגיל שלוש, המאמנים תייגו 28% כ"חסרי כל יכולת תחרותית". 60% מהסוסים כבר הוצאו מאימונים עד גיל ארבע. משמע: פציעה, מחלות וכושר מירוצים נמוך מלכתחילה – אלו הן הסיבות לכך שרוב הסוסים נפלטים מאימונים כבר בגיל צעיר. במחקר נוסף שנערך באוסטרליה בשנת 1999 התקבלו ממצאים דומים עד גרועים יותר. הסיבה לכושר המירוצים הנמוך והבריאות הרעועה של סוסים רבים כל כך נעוצה ככל הנראה בהיותם תוצרי הכלאות מבוקרות בתוך אוכלוסיה מצומצמת יחסית, של סוסים בעלי קירבה גנטית גדולה.
 
הכתבה הבאה בסדרה תעסוק בפירוט בבבעיות הבריאותיות מהם סובלים הסוסים בתעשיה, בין השאר כתוצאה מהכלאות באוכלוסיה סגורה.