הרשם כאן לקבלת המגזין באופן קבוע לדואר האלקטרוני

כתובת דואר אלקטרוני:


גיליון יוני 2007

מערכת: טלי לביא, עומר גינזבורג
 
שלום רב,
 
לפניכם גיליון מס' 5 של מגזין האינטרנט החודשי של עמותת הכל חי.
 
בגיליון זה:

 

1.  חדשות ופעילויות מרוצי סוסים: משמרת מחאה, ערעור לבית-המשפט ושאילתה בכנסת.

2.  אדם לחתול אדם – סוזן אדם מספרת על פעילותה למען חתולי הרחוב וקוראת לכם לפעול.

3.  הגנה לסוסים באמריקה בארה"ב אסור לשחוט סוסים לבשר. איך זה קרה ומה בהמשך?
  
 
 
1. חדשות ופעילויות

הצטרפו למשמרות המחאה נגד מרוצי סוסים!
החודש ביום 14.6.07 (חמישי), תקיים הכל חי משמרות מחאה נגד תעשיית מרוצי הסוסים. לאור ניסיונותיהם של יזמי המרוצים להעביר חקיקה בכנסת שתאפשר את קיום מרוצי הסוסים ולקדם את בניית ההיפודרום, חשוב להגיע ולהבהיר לציבור הרחב ולחברי-הכנסת שמרוצי סוסים הם התעללות! ניפגש בשעה 16:30 ברח' קינג ג'ורג' פינת שד' בן-ציון בתל-אביב. המשמרת מתוכננת להתקיים עד 18:30.
  
הכל חי מערערת לבית המשפט נגד ועדת התכנון שאשרה את ההיפודרום
כזכור, באוקטובר 06' אשרה הועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז צפון הקמת אתר מרוצי סוסים ליד הישוב ניר יפה במועצה האזורית גלבוע. בדצמבר 06' הגישה הכל חי בקשת רשות לערער על החלטתה זו למועצה הארצית לתכנון ובנייה. הכל חי הפנתה את תשומת לב הועדה לכך שהסייג שנקבע בהחלטה להקים את ההיפודרום, המחייב 'שמירה על רווחת בעל-חיים' לכאורה במסגרת פעילות ההיפודרום, הינו חסר משמעות שכן הוא סותר במהותו את מהותה של תעשיית מרוצי הסוסים, כפי שכבר הוכח בחו"ל.

רק ביום 18.3.07, שלושה חודשים לאחר הגשת הבקשה (!) ולאחר שנשלח מכתב נוסף, התקבלה מועדת התכנון בנצרת תגובה שלילית לבקשת רשות הערעור. בדחייה שוב הוזכרו ההבטחות על עמידה בתקנים- ללא פירוט. כמו כן ניתנו פסיקות תמוהות כגון זו ש"לאישור התכנית אין השפעה כלל-ארצית" ועוד. בתגובה לנסיונות ההתנערות מאחריות של הועדה המחוזית, החליטה הכל חי לערער לבית המשפט המחוזי בנצרת על החלטה זו. ביום 2.5.07 הוגשה עתירה מינהלית, בדרישה לבטל את החלטת הועדה, ולהעניק להכל חי רשות להגיש ערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה.

 

הכל חי התבססה, בין היתר, על כך שבאפריל סוכם בבג"ץ כי אין לקדם את התעשייה עד לחקיקה מיוחדת של הכנסת בעניין. מכאן, שהמשך הקמת ההיפודרום אינו עומד בקנה אחד עם ההסכמה העקרונית בבג"ץ. בעתירה הודגש כי, בעקבות ההסכמה שקיבלה תוקף של פס"ד בבג"ץ יש לדחות את הדיון בתוכנית ועל אחת כמה וכמה את הוצאת היתרי הבנייה, עד להכרעה בשאלה האם ניתן בכלל מבחינה חוקית לקיים מרוצי סוסים למטרת הימורים בישראל. בימים אלה אמורים נציגי הועדה למסור את תגובתם לבית המשפט, ובקרוב ייערך דיון בנושא.
כתבה על הגשת העתירה לבית המשפט התפרסמה בג'רוזלם פוסט בתאריך 7.5.
    

ח"כ חנין הגיש שאילתה בנושא החקיקה על מרוצי סוסים
ביום 21.5.07 הגיש ח"כ דב חנין (חד"ש), החבר בשדולה להגנת בעלי-חיים, שאילתה ישירה לשר החקלאות ופיתוח הכפר, שלום שמחון. בשאילתה התייחס ח"כ חנין להודעת משרד החקלאות מאפריל, לפיה הוא שוקד על הצעת חוק המסדירה תעשייה של מרוצי סוסים למטרות הימורים. ח"כ חנין דרש לדעת האם החלה מלאכת ניסוח הצעת החוק והאם נקבעו לוחות זמנים עבורה ועבור השימועים הציבוריים. כמו כן ביקש חבר הכנסת לדעת האם טיוטה של הצעת החוק נמסרה להכל חי ולארגונים הנוגעים לדבר. יש לציין, כי טיוטת הצעת החוק הנ"ל לא נמסרה עדיין לעמותת הכל חי העומדת בראש המאבק בתעשיית מרוצי הסוסים.

 
עזרו לסוסים ולחמורים למצוא בית חם!
במסגרת פעילותה של הכל חי נגד התעללות בסוסים וחמורים הרתומים לעגלות משא, אנו פועלים להחרמת סוסים וחמורים המוחזקים ללא רישיון או בתנאים קשים. הכל חי מתכננת הקמת בית מחסה לסוסים וחמורים מוחרמים, ובינתיים, סוסים וחמורים רבים זקוקים לבתים חמים עם תנאים נאותים, גם אם באופן זמני. אם יש באפשרותכם/ן לעזור, אנא צרו עמנו קשר בטלפון: 03-6243242.

 

הצטרפו להכל חי
פעילות העמותה תלויה במידה רבה בתרומות. אם ברצונכם/ן להצטרף כחברים/ות או להעניק תרומה חד-פעמית, לחצו כאן, או התקשרו אלינו בטל' 03-6243242.
 

    
2. אדם לחתול אדם
 

סוזן אדם היא לא רק סופרת מוערכת אלא גם מתנדבת בהכל חי. לכבוד שבוע הספר העברי היא מספרת לעומר גינזבורג על פעילותה למען בעלי-חיים, ובמיוחד על הסברה לילדים כיצד לטפל נכון בחתולי רחוב.

  
סוזן אדם מקדישה בספרים אותם היא כותבת מקום נכבד לבעלי-חיים. "כביסה", "אמא של ג'ניס" ו"מיהמיה", ספריה שזכו להצלחה רבה בשנים האחרונות, מבהירים מה חשיבות ההגנה על בעלי חיים בעיניה של הסופרת. אך אדם לא מסתפקת בכך, והיא לוקחת חלק פעיל בהגנה על בעלי חיים גם כפעילה בהכל חי וגם באופן עצמאי בסביבת מגוריה.
 
שלום סוזן, במהלך המלחמה בקיץ האחרון נסעת יחד עם פעילים אחרים מ'הכל חי' להציל בעלי-חיים שננטשו ע"י בעליהם. מה גרם לך לוותר על שינה בלילות ולהצטרף?
מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי בעלי-חיים, והיה לי רצון לעזור לחיות במצוקה. בשנה שעברה הכלבה שלי מתה מזקנה, ולקחתי שני חתולים מ'צער בעלי-חיים'. בזמן המלחמה ראיתי תמונות של בעלי-החיים בצפון ושמעתי על כך שאנשים נטשו את הכלבים שלהם קשורים בחבל כדי שישמרו על הרכוש- וברחו בעצמם למרכז הארץ. היו גם חתולים רבים שבגלל הנטישה ההמונית סבלו מאד. החלטתי להצטרף למבצעי ההצלה. הגענו לעיירות-רפאים נטושות, בהם גם כל הפחים היו ריקים ולא היה לחתולים מה לאכול, וגם היה חם מאד ולא היה להם מה לשתות. ראינו כמויות אדירות של כלבים וחתולים. במקומות מסוימים נכנסתי לישוב וריח של פגרים קידם את פנינו. נדהמתי מזה.
   
ואיך התחילה הפעילות שלך עם חתולי הרחוב?
מבצע ההצלה בצפון גרם לי להכנס לנושא של חתולי הרחוב. רציתי להבין איך האוכלוסיה מגיעה לכמות כזו גדולה. הבנתי שהעיריה אמנם אוספת כלבים נטושים, ולצערי גם ממיתה במקרים רבים, אבל הכמות הזו נמוכה לעומת מספרחתולי הרחוב החיים חיי מצוקה. הסתכלתי בשכונה שלנו- אני גרה בשכונה של בתים ובניינים עם חצרות, בהם יש הרבה חתולים שאינם בהכרח שייכים למישהו, והרבה מאד גורים. בתקופת ההמלטה ראיתי הרבה מאד ילדים קטנים, שאוספים את החתולים ושמים אותם בקופסאות. ההמשך ידוע, כמו בכל מקום אחר- הם מביאים את החתול הביתה, אמא כועסת ומיד אומרת שהיא לא מוכנה להכניס אותם, הילדים משתעשעים עוד קצת עם החתול ומחזירים אותו לרחוב, ולאו דווקא לאותו מקום. חתולים הם חיה מאד טריטוריאלית, וברגע שמעבירים אותם למקום אחר הם אינם מסתדרים ולא תמיד יודעים לחזור.
 

 

 
אז בחרת לפעול ולהתמקד בילדים כקהל יעד.
כן. אני מאמינה שמה שחשוב לעשות בנושא הזה הוא, קודם כל, הסברה. הלכתי פעם אחת ליד בית-הספר וראיתי ילדים לוקחים גורי חתולים ממקומם המקורי. אמרתי להם להחזיר אותם. הם אמרו לי שהם חשבו שהם רעבים, ורצו להביא להם אוכל. ילדים עושים המון נזקים לחתולים, בגלל שהם לא יודעים מה הם צריכים. למשל- יש סטריאוטיפ כזה שגורי חתולים מלקקים חלב והרבה ילדים נותנים להם אותו, אבל היום כבר ידוע להרבה אנשים שחלב פרה גורם לחתולים ולגורים במיוחד לשלשולים- ולגורים זה מסוכן במיוחד כי זה עלול לגרום להם להתייבשות ומוות.
   
מאיפה לדעתך מגיעה באמת האמונה הזו, שגורי חתולים שותים חלב פרה?
תסתכל בכל ספר ילדים- תמיד חתולים שותים שם חלב. צריך לזכור שפעם חשבו שגם תינוקות אנושיים צריכים לשתות חלב פרה, ובשנים האחרונות יש יותר מודעות לכך שזהו אינו מזון מתאים, ושצריך לתת להם תחליפי חלב אם. יכול להיות שאנשים השליכו שגם גורי חתולים יאכלו את זה. ילדים אגב נותנים לפעמים לגורים גם מזון בקופסאות שימורים שחותכות אותם, ובשר דגים שיכול לגרום להם להיחנק. עוד דרך שבה ילדים פוגעים בטעות בחתולים מתרחשת בעונת ההמלטות. אז אפשר לראות הרבה פעמים גורים עומדים לבד, ללא האמא. האם ממליטה את הגורים באיזה מחסן ואחר-כך רוצה להעביר את הקטנים למקום אחר. ההעברה עצמה יכולה לקחת שעות- האם לוקחת אותם אחד-אחד ולפעמים לוקח לה זמן רב למצוא מקום מסתור מתאים. ילדים עוברים, שומעים את הגור מיילל ושמים לב שהוא לבד, חושבים 'אוי, גור נטוש' ולוקחים אותו. אם הילדים היו עומדים וצופים בגורים לזמן מה, הם היו לרוב מגלים שהאם חוזרת. אותו הדבר גם במקרים בהם החתולה מחפשת מזון לעצמה והגורים נשארים לבד.
 
בפלייר שהכנת כתבת שכדאי לחכות חמש שעות.
כן, אבל שמעתי כבר שלפעמים כדאי לחכות זמן רב יותר. אחרי שמתצפתים, וכמו ברוב המקרים- מגלים שהאם חוזרת- אז אני ממליצה לילדים לשים קערה עם מים ואוכל מתאים ליד החתולים, כך שהאם לא תצטרך להתרחק. במקרים בהם מגלים שהגורים באמת נטושים, או שהם כבר בני שלושה-ארבעה חודשים והאם כבר משאירה אותם להסתדר לבד, אז אפשר ומומלץ לאמץ אותם. גם אז חשוב למנוע טעויות כמו מזון לא מתאים.
 
אז המטרה שלך הייתה למנוע את הנזקים שילדים עושים לחתולים, או לפנות אליהם כקהל יעד שירצה לעזור?
מניעת הנזקים היא רק חלק מהתמונה. אני בהחלט מאמינה שהסברה צריכה להתחיל מפניה לילדים. הם סקרנים, אוהבים, פתוחים. אני גם חושבת שהם משמשים כשליחים מאד טובים מול ההורים שלהם, שהרבה פעמים מגיעים עם דעות קדומות. חשוב שההסברה תהיה נכונה. תראה איך הצליחה ההסברה נגד קטיפת פרחי בר- הרבה מההסברה פונה לילדים, ועובדה שהיום לא תראה אף אחד קוטף. כל זה במיוחד יכול לעבוד בנושא של הגנה על בעלי-חיים, כי לילדים יש הרבה פתיחות ומשיכה לנושא הזה.
 
היית רוצה שיהיו כמה שיותר אימוצים של חתולי רחוב?
חתולי רחוב הם כמו ציפורים, חיים באיזושהי סימביוזה עם הסביבה. ככל שיש יותר בנייה אורבנית והחיים המודרניים משתלטים על צורת החיים שלנו, אז לחתולים אין יותר היכן לצוד מזון, וכאן בני האדם נכנסים- כאחראים. אני נתקלת גם בדעות קדומות על חתולים, שהם לא חברותיים- וזה לא תמיד נכון. אנשים לא צריכים לצפות מחתול את מה שהם מצפים מכלב. חתולים כן נקשרים, אבל אין להם מטרה לרצות אותך כל שנייה. הם בעל-חיים אינדיבידואלי שרוצה לחיות לבד, בניגוד לכלבים שהם חברותיים וחיים בקבוצה. החתול צריך טיפול, ואם הטיפול מסור- אז נוצר קשר משמעותי עם המטפל, והם מיד מבקשים להתחכך ולהתפנק.
 
יש טענה שחתולים מתנוונים בדירה סגורה, ועדיפים להם חיי הרחוב. מה את חושבת?
אפשר להתפלסף ולהגיד שגם סוס שמוחזק באורווה בתנאים הכי טובים וע"י האנשים הכי אהובים- היה מעדיף לדהור חופשי בערבות. ברור לי שבעלי-חיים רוצים לחיות בחופש. אבל צריך לזכור שחתולי הרחוב מבוייתים כבר אלפי שנים. בעיני, החיים של חתולים בדירה עדיפים על חיים ברחוב ולפעמים אפילו על חיים בחצר של בית פרטית- כי כך הם חשופים לכלבים טורפים, למכוניות דורסות, לרעב ועוד. אני לא חושבת שחתולים יושבים בבית וטרודים במחשבות על 'איך הייתי נהנה עכשיו לקפוץ על העץ'. חשוב כמובן לתת לחתול לקפוץ על מדפים, להביא לו חבר שלא יהיה לבד. אני מכירה חתולים שחיים ככה בבית עשרים, חמש-עשרה שנים, אפילו שתים-עשרה שנים זה הרבה מאד לעומת חתול רחוב ממוצע, שעד כמה שידוע לי חי בממוצע שלוש שנים.
 
נחזור רגע לילדים. איך פונים אליהם?
אני פניתי לבתי-ספר באזור מגוריי. תמיד כשמציעים נושאים כאלה לבית-הספר, מיד עולה מהצוות החשש שמי שמגיע הולך להטיף לילדים להביא הביתה חתולים. הבהרתי שזו ממש לא המטרה ולא הנושא, ושמה שחשוב לי זה קודם כל להביא לידיעתם של הילדים שהחתולים קיימים כעובדה, הם יצורים חיים ויש המון מהם. השאלה הראשונה שלהם היא 'מה אנחנו צריכים לעשות בנושא?'. מה שאני ממליצה לילדים לעשות, זה קודם כל לצפות בחתולים, ולא ישר לגשת לעזור. הכנתי שלושה עלונים שמדברים על הנושא. המטרה היא קודם כל להסביר בצורה בסיסית מהו 'חתול מיילל?' ועל ההתנהגות שלו. חשוב לי להדגיש שאני לא ממש נותנת הוראות לילדים. אני לא רוצה להגיד מה 'צריך' לעשות, אלא לתת עצות ותמיכה. אני מתבססת על זה שלרוב הילדים איכפת כבר מראש. בבית-הספר אתה לא יכול להכניס פרויקטים בנושאים האלה, מבלי לערב את כל המערכת החינוכית, ולי אין אפשרות לעשות זאת. זה צריך להיות קשור למערכת הלימודים.
 
אז איך בכל זאת הצלחת להגיע לילדים?
אני עמדתי ביציאה מבתי-ספר יסודיים וחילקתי את העלונים שהדפסתי לתלמידים היוצאים, כמו שמחלקים להם פרסומות להצגות, ליצנים וכד'- כמובן, רק מחוץ לבית-הספר. אני ממליצה לכל אחד להדפיס אותם. אפשר בהחלט גם להניח את הפליירים בתיבות דואר. אני יכולה להגיד לך שכן, יש ילדים שכל מה שהם אמרו זה "אני רוצה שיעיפו את כל החתולים מכאן!", אבל הרוב אוהבים בעלי-חיים ופתוחים לנושא. אני חושבת שהרבה בתי-ספר ישמחו לשלב פעילות כזו בבית-הספר שלהם, כ'פרויקט סביבתי' בהתמקדות על חתולי-רחוב. אפשר להתחיל בהסבר על ההיסטוריה שלהם, מבנה הגוף, ההתנהגות. יש המון עמותות שיכולות להגיע ולערוך פעילויות כאלה, ולהביא גם וטרינרים שידברו עם הילדים. אני גם ממליצה למי שמדפיס את הפליירים האלה לכתוב את מס' הטלפון שלו או של מתנדב אחר בסביבה שמוכן לכך, כדי שיוכלו לעזור בכך. כך גם אני עשיתי.
 
יש לך עוד פעילויות מתוכננות?
אני הולכת לפעול בנושא עיקור וסירוס. יש לי בחצר 5 חתולים בוגרים, 2 מניקות ו4 גורים. זה מאד קשה לתפוס כל אחד מהם בשביל לקחת אותם לניתוח הזה. אבל הבעיה הכי קשה היא לממן את זה לכולם. אני חיה חיי קהילה בשכונה שלי, ויש כאמור המון חתולים אצלנו. אני מתכוונת להכין ולחלק פלייר עם הסבר על חשיבות העיקור והסירוס- ולהדגיש את הנושאים שחשובים לרוב האנשים שאינם "אוהבי חיות"- כמו העובדה שעיקור וסירוס מעניקים בקרה על מספר בעלי-החיים. אני אדגיש את החשיבות לביצוע הניתוח גם בחתולים שחיים אצל אנשים, שחיים בחצרות כביכול סגורות- גם הם מתרבים עם חתולים מהסביבה. התחלתי לדבר על הבעיה עם אנשים בשיחות אקראיות ברחוב ובמכולת והיתה היענות. הכוונה שלי היא להיעזר בילדים שלי וילדים אחרים שאיכפת להם, לעבור בשכונה מדלת לדלת, ולשאול משהו בסגנון: "שלום, אני גרה כאן בשכונה, כידוע יש כאן המוני חתולים והחלטתי לעשות משהו, שלא יהיו כאן מיליונים. ה'קונצרטים' שלהם בלילה מפריעים לאנשים. כמה אתה יכול לתרום לכך? כל דבר, גם שקל או עשרים שקלים יכולים לעזור". מזה אפשר לבנות תקציב. ברור שיש אנשים שיתעניינו וכשיגידו להם שזה עולה כסף הם ישר יוותרו. אבל אני מאמינה שיהיו מספיק שיגידו "אני מוכן!".
 
יצא לך לחשוב גם על מאבקים כוללים יותר בנושא?
כמובן שכל מה שאני עושה הוא פתרון נקודתי אבל אני מקווה שעם עיריות יקחו את העניין הזה לידיים יהיה לזה גם פתרון גורף בכל הארץ, או לפחות בכל העיר שלי. לדעתי זאת בעיה שאפשר לפתור בקלות, אם רק מקדישים לה את המשאבים והאנרגיות הדרושות. עוד בעיה שחשוב לי להזכיר היא ההרבעה התעשייתית של חתולים גזעיים. אנשים קונים אותם משם, בין השאר כי הם חושבים שהם יוכלו למכור את הגורים שלהם בהרבה כסף, ואז הגורים האלה נולדים והם לא תמיד נראים כמו האמא. כמובן שאז אף אחד לא רוצה לקחת אותם, והם מגיעים לרחוב. לי יש שני חתולים בבית, ולא סתם אחד מהם ג'ינג'י- הוא כנראה גם "תוצר-לוואי" של קנייה ממרביעים. אבל כמובן שלא לכולם יש מזל כמו לו...
 

   

  

את העלונים שהכינה סוזן אדם ניתן לקרוא ולהדפיס כקובץ PowerPoint (בחר ב"שמור") או כקובץ PDF.
 
בקרוב יתפרסם המשך הראיון, ובו סוזן אדם מתייחסת לבעלי-חיים בספריה, ולבעלי-חיים אחרים שחשובים לה.

   

    
3. הגנה לסוסים באמריקה
 
פסיקה תקדימית התקבלה ביום 28.3.07 בבית משפט בארה"ב: שחיטת סוסים לצורך תעשיית הבשר אסורה. במקביל, גורמים בקונגרס האמריקאי מנסים להעביר חוק מפורש שיעסוק בנושא, ויכלול גם איסור על הובלת סוסים לשחיטה במדינות אחרות. הצלחה משמעותה שתימנע ההתעללות המחרידה בלמעלה ממאה אלף סוסים בשנה .
 
שחיטה המונית- וסודית. התעשיה האמריקנית מנסה להסתיר מהציבור המקומי את העובדה כי סוסים נשחטים באמריקה עבור בשרם. וורן סמית', מנהל מבצעים של משחטת-סוסים קנדית, צוטט בעיתון 'אדמונטון ג'ורנל'
(3.10.01): "לדבר על סוסים זה מפחיד, במיוחד במערב, כיוון שאנשים כאן חושבים עליהם יותר כחיית-מחמד מאשר כחלבון. כשמישהו מתחיל לכתוב על כך, כולם ששים לקרב. בכל פעם שאנו אומרים משהו על סוסים בעיתונים, זה תמיד יוצר מהומה, אז אינני רוצה לדבר על כך". סוסים אמריקאיים נשחטים לצורך מאכל ובשרם נמכר באיטליה, צרפת, בלגיה ויפן. מדובר בסוסי תצוגה, סוסי מרוץ, סייחים הנולדים כ"תוצר-לוואי" של תעשיית הפרמרין (תרופה המשמשת כתחליף להורמון נקבי) וסוסי בר. שלושה בתי-מטבחיים בבעלות זרה בארצות-הברית הורגים סוסים למה שמכונה 'צריכה אנושית', כלומר בשר: תאגיד "בלטקס" בטקסס, "דאלאס קראון" בקאופמן, טקסס, ו"קאוול אינטרנשיונל" בדקאלב, אילינוי. לפי משרד החקלאות בארה"ב, למעלה מ- 100,000 סוסים נשחטו בשנת 2006. בנוסף לסוסים שנשחטו בשלושת המפעלים בארה"ב, עוד אלפים מובלים בתנאים קשים לשחיטה המתבצעת בקנדה ובמקסיקו.
 
נסחרים ונגנבים. מרבית הסוסים הנשחטים, מובאים ע"י סוחרים המשמשים כמתווכים עבור המשחטות. הם קונים מספר רב של סוסים במכירות פומביות של חיות-משק ברחבי המדינה, וגוררים אותם לשחיטה. סוסים רבים נמכרים ע"י 'בעלים' לא-אחראיים המחפשים דרך קלה להיפטר מבעלי-חיים שהם אינם רוצים להחזיק עוד. אחרים נמכרים פשוט על-ידי 'בעלים' תמימים, שאין להם מושג על הגורל המחכה לסוסים. בנוסף, אלפים מהסוסים נגנבים כל שנה. גנבי סוסים מרוויחים כסף רב באמצעות העברת סוסים שהושגו בדרך לא חוקית לקונים ולמשחטות. במשחטות בדר"כ הורגים "ומעבדים" סוסים תוך 24 שעות, כך שאין כל זמן לאתר את הסוסים ולשלחם לשיקום בזמן.
 

  

חיות מחמד כמזון?! הארגון האמריקאי המוביל את המאבק נגד שחיטת הסוסים, SAPL (האגודה לחקיקה להגנת בעלי-חיים), מפרט באתר האינטרנט שלו סיפורים ספציפיים של שחיטת סוסים. על ג'ודי טילור מקנטאקי מסופר כי חיפשה אדם שידאג לשני סוסי האפאלוזה שלה, פו ופי.ג'יי, כיוון שהיו לה בעיות בריאותיות קשות. בעקבות המלצת חבר, היא יצרה קשר עם ליסה וג'ף בורגס. הזוג הסכים לדאוג לסוסים, תוך הבנה הדדית, שבמצב בו הזוג לא יכול להמשיך ולעשות זאת, הסוסים יוחזרו לג'ודי. למרות הסכם זה, לאחר שבעה ימים הסוסים נמכרו לקונה תמורת 1,000$. זמן קצר לאחר מכן, ג'ודי גילתה שהזוג בורגס מכר את הסוסים האהובים וחיפשה אחר הסוסים בקדחתנות . לבסוף התבהרה התמונה הקשה- הסוסים נשחטו עבור בשרם. נגד הזוג בורגס הוגשו כתבי אישום . ביהמ"ש בקנטאקי לערעורים קבע כי המעשה של הזוג הוא שערורייתי ומכעיס בכל קנה מידה.
 
אכזריות בהובלה. סוסים חולים, צולעים, עיוורים ואף סוסות בהריון- חווים מצוקה קשה עוד בטרם ההעמסה לקרונות ההובלה. הסוסים מובלים במשך 24 שעות ללא מנוחה, מים, מזון בקרונות שאינם מאפשרים כמעט הגנה מפגעי מזג-האוויר. לעיתים קרובות הסוסים נגררים בכוח למשאיות בקר, שתקרתן הנמוכה גורמת להם לפציעות ראש.
 
הסבל נמשך,ללא הפוגה, גם כשהסוסים מגיעים לבית המטבחיים. סוסים מושארים לתקופות זמן ממושכות בקרונות צפופים, חשופים לפגעי מזג האוויר.המצב חמור במיוחד כשמדובר בחמסינים. את רוב הסוסים "צריך" לזרז החוצה בזמן הפריקה. העובדים חסרי-סבלנות, משתמשים במקלות עשויים פיברגלס או "מדרבנים אלקטרוניים", דוחפים ומכים בסוסים בפנים, בצוואר, בגב וברגליים, תוך כדי שהם דוחפים אותם למתקן האחיזה הידוע כ"קופסת ההרג"
(kill box).
 
ב'קופסת ההרג'. בזמן שהם חשופים לצפיפות-יתר, התעללות, רעשים מחרישי-אוזנים וריח הדם, מצוקת הסוסים גוברת. הם מראים סימנים של פחד איום- הם צועדים בתנועות חוזרות, אוזניהם נעוצות לאחור על ראשם ועיניהם פתוחות לגמרי. למרות ההחלטה הפדרלית, לפיה יש להרדים את הסוסים לפני שיסוף גרונם, לעיתים קרובות יש צורך לירות מספר פעמים באקדח הברגים כדי להמם אותם. סוסים מפוחדים מתפתלים ב"קופסת ההרג", רגליים מתעקמות תחת משקלם הרב, לאחר כל ירייה טראומטית ולא אפקטיבית אל ראשם. המוות עבור סוסים אלה הוא תהליך ארוך ומייסר.
 
החוק ושברו. בשנת 1950, נדהמה ולמה ג'ונסטון, הידועה יותר כ"אנני של הסוסים הפראיים", מהאכזריות לה הייתה עדה במהלך הובלת ומכירת סוסים ופתחה בקמפיין להגנת הסוסים מהזוועה. הישגיה הגיעו לשיאם עם חקיקת החוק להגנת הסוסים והחמורים המשוטטים חופשי, בשנת 1971. חוק זה קובע כי "זוהי מדיניות הקונגרס שסוסים פראיים וחמורים יזכו להגנה משבי, קעקוע, הטרדה ומוות". בקונגרס היה מי שהצליח לעקר את החוק ממשמעותו המקורית ולהפנותו לרעת הסוסים. היה זה הסנטור לשעבר קונרד ברנס שהוביל לכך שמשרד ניהול הקרקעות האמריקני, האחראי להגנה על סוסי הפרא, יחויב למכור "סוסים עודפים" (סוסים בני 10 ומעלה או כאלה שלא אומצו אחרי שלושה נסיונות) במכירות פומביות. כתוצאה, אלפי סוסי פרא נלקחים עד היום מהמרעה ונשלחים לשחיטה.
 
מי משלם על ההרג? כיום,מפקחים של משרד החקלאות האמריקאי (USDA) חייבים להיות נוכחים בבית-המטבחיים בכל רגע שבו נשחטים שם בעלי-חיים. מהלך של הקונגרס שהיה אמור לגרום להפסקת שחיטת הסוסים, על ידי הפסקת מימון הממשלה למפקחים במשחטות הסוסים, לא הניב את התוצאות המקוות שכן משרד החקלאות מצא דרך לעקוף את הבעיה שנוצרה: הוא התיר למשחטות לשלם בעצמן על הפיקוח, וכך השחיטה המשיכה להתקיים, וזאת תחת פיקוח מפוקפק.
 
בבית המשפט. SAPL,ארגונים נוספים ואנשים פרטיים עתרו מיד לבית-המשפט נגד החלטת משרד החקלאות האמריקני. ביום 28.3.07 פסקה השופטת ג'ודי קולר-קוטלי שה'טריק' של משרד החקלאות אינו חוקי. מלבד זאת, המשרד גם לא ערך תסקיר להשפעה הסביבתית של ההחלטה שלו להמשיך ולשחוט סוסים. המשחטות קיבלו בשנים האחרונות הרבה מאד קנסות על הזיהום שהן יוצרות, והשופטת פסקה כי בכך שמשרד החקלאות איפשר למשחטות להמשיך ולזהם, הוא עבר על 'החוק הלאומי למדיניות סביבתית'. משמעות הפסיקה הזו היא כי לא ניתן לקיים שחיטה חוקית של סוסים בארה"ב . בעקבות פסיקה זו, נסגרו המשחטות באופן זמני . כריס הייד, פעילה ב- SAPL, מסרה לאמצעי התקשורת: "אנחנו קוראים למשחטת 'קאוול אינטרנשיונל' מאילינוי לעבוד בשיתוף פעולה עם הארגונים (...) ולמצוא בתים קבועים ובטוחים למאות הסוסים אשר היו מיועדים לשחיטה, כדי לתת להם סיכוי נוסף לחיים".
 
נאבקים בייצוא השחיטה. בשנת 2006 אישר בית הנבחרים (הבית התחתון של הקונגרס) את הצעת החוק 'לעצור כל סוג של הובלה, קבלה, אחזקה, מכירה, קנייה או תרומה של סוסים לשחיטה לבשר'. הסנאט (הבית העליון) חייב להצביע גם הוא על חוקים כדי שיאושרו, אך לרוע מזלם של הסוסים, הוא לא הספיק להצביע על החוק הזה בטרם יציאת הקונגרס לפגרה. יש הטוענים כי ידם של המתנגדים לחוק היתה בדבר. כתוצאה מכך התהליך החל מראשיתו לאחר הפגרה. הצעת חוק ברוח דומה נידונה לאחר פסיקת בית המשפט, ביום 25.4.07 בועדה למסחר, מדע ותחבורה של הסנאט. ההצעה היא לעגן בחוק את איסור שחיטת הסוסים בארה"ב ולאסור על הובלתם לשחיטה במדינות אחרות. הועדה אישרה את הצעת החוק ברוב של 15 מול 7. מדובר בשלב חשוב בדרך להצגתה להצבעה בפני הסנאט. טד סטיוונס, סנאטור המקדם את החוק, אמר כי בכך "הצעת החוק התגברה על משוכה משמעותית". למודי 'טריקים מלוכלכים', הארגונים פועלים במרץ על-מנת לאשר את החוק גם בבית הנבחרים, כך שיוכל להתקבל במהרה.
 
התנגדויות ותגובות. ישנם גם סנטורים שככל הנראה קיבלו את הטענות שמעלה התעשייה שהורגת סוסים. בישיבת הועדה בסנאט עלו טיעוניהם, לפיהם 'השחיטה מאפשרת להיפטר מסוסים זקנים, חולים או מוזנחים'. הסנטורית ברברה בוקסר הגיבה לטענה זו וביטלה אותה בדבריה שכן "יש לנו את החוק הזה בקליפורניה מאז 1998. המדינה לא ראתה עלייה בסוסים מוזנחים או נטושים- ולהזכירכם מדובר במדינה הגדולה ביותר באיחוד". הסנטור ג'ון אסיין הגיב גם הוא לטענות המתנגדים: "%
92 מהסוסים הנשחטים הם ככל הנראה בריאים...הבעיה היא בעלים לא-אחראיים, שלוקחים יותר מדי בעלי-חיים".
 
מסקנות. ארצות-הברית נמצאת בתהליך של הכרה בסוסים כבעלי-חיים עם זכויות. כמובן, גם בעלי-חיים אחרים נשחטים בדרכים דומות לאלו המצוינות בכתבה זו, אבל לצערנו הדרך עוד ארוכה עד שאלה יזכו להגנות דומות.
 
אם תאושר בישראל תעשיית מרוצי סוסים, ייאלצו המגדלים 'להיפטר' מהמוני סוסים ואלה ישלחו לשחיטה. האם ישראל תהפוך למעצמת ייצוא בשר סוסים? יש לפעול לכך שהרצון הישראלי להשתוות לאמריקה, בנוסף לשיתוף פעולה של שומרי הכשרות ושומרי זכויות בעלי-החיים, יעזרו במקרה זה לסוסים.

 

   

   

    

 עמותת הכל חי

 

אתר באינטרנט:

 

www.hakolchai.org

 

דואר אלקטרוני:

 

info@hakolchai.org

 

טלפון:

 

03 6243242

 

פקס:

 

03 6241640

 

דואר:

 

הכל חי, ת"ד 51858, תל אביב 67214, ישראל